הרזיה בריאה מחייבת הסרת "דאגת הגוף", יש לכם הצעה?

השמנה, המגיפה של ימינו, נראית לכאורה פשוטה לפיתרון: רק לאכול פחות ולזוז יותר. אז מדוע אחוז ההצלחה ארוכת הטווח של דיאטות הוא כ"כ נמוך? ולמה כדאי לרוצים לרזות (בייחוד לרוצות לרזות) להוסיף תרגילי התנגדות וכח להתעמלות האירובית שלהם?
למרות שגם האכילה וגם התנועה הן פעילויות רצוניות שאנחנו לכאורה קובעים את היקפן, הן מושפעות מאד מהאסטרטגיה הכלכלית של הגוף וחלק ניכר מהן לפיכך אינו רצוני. חשוב לזכור שהאכילה אינה באה לספק רק את צרכי הגוף העכשויים, אלא גם משמשת למילוי מצברים לעתיד. מכאן ניתן להבין שמי שדאגתו לעתיד גדולה יותר יאגור יותר ממי שאינו דואג למה יהיה מחר עם האוכל…אפשר לכן לתאר את אגירת השומן כתוצאה של דאגת הגוף ל"מה יהיה מחר?" הדאגה הזאת מובילה את הגוף לשינוי האסטרטגייה הכלכלית שלו לכיוון חסכון. חסכון אשר מתבטא בפחות פעילות/מסת שרירים, ביתר אכילה, בהפניית משאבים לאגירה ובחוסר טיפול בבעיות בריאות שוטפות (בא לידי ביטוי במיגוון מחלות כמו למשל, עלייה בסיכוי לסרטן, עליה בסיכוי תמותה (עד פי 2), עליה בסיכוי למחלת חניכיים, הפחתה בסיכוי להריון, עלייה בגלי חום אצל הנשים, עלייה בדלקתיות שריר הלב או עלייה במחלות קרדיו-מטבוליות). האם ידעתם שיותר מ-6000 גנים מעורבים בקביעת משקל הגוף? זה כרבע מהגנום שלנו, דהיינו מומלצת מדיניות כוללת.
כולנו (הסובלים ממשקל יתר) מרגישים פיסית את העול המצטבר של "דאגת הגוף" ובמצב כזה רובנו מחליטים ש"די כבר, הגיע הזמן להרזייה…" ובוחרים באחת הדיאטות האופנתיות ואפילו  מצליחים לרזות כמה ק"ג.
מה הבעייה? בהרזייה שאינה מלווה בהסרת דאגה, ישאר הגוף במצוקתו הראשונית ובהזדמנות הראשונה יפעיל מיגוון מנגנונים להחזרת השומן האבוד, הוא יצליח…(מעל 90% מהמרזים חוזרים למשקלם המקורי תוך 1-5 שנים). אין זה פלא שדיאטה דלת קלוריות מובילה בסופו של דבר ליתר השמנה שכן היא מחריפה את דאגת הגוף ולא מקלה עליה. הדבר בולט בדיאטה דלת פחמימות המשרה ממהותה עייפות מפחיתת תנועה גופנית. וגם, אין זה פלא שכדורי הרזיה המסייעים בהרזיה לא באמת יובילו לאיבוד משקל משמעותי אם לא ילוו בהסרת דאגת הגוף… כדאי לציין שההשתוקקות שלנו למאכלים "אסורים" אינה חולפת במהירה ונמצאה, בסקר שנעשה בבוסטון, גם 6 חודשים אחרי תחילת הדיאטה. בכנס 2008 של ה- AAAS  הראה פרופ' גילברט שהחשק שלנו לאוכל מסוים מושפע מהציפיות שלנו, אפשר לחשוב איך להשתמש בזה ולהגביר הנאה מהאוכל הבריא…
תנאי הכרחי להרזייה ארוכת טווח הוא לפיכך הסרת דאגת הגוף. כדאי לזכור – הרזייה שבאה ממצב שפע אינה מאיימת על הגוף, אינה מלווה במחלות וגם אינה חולפת בגלל מצב לחץ זה או אחר.

הדרך הידועה להסרת דאגת הגוף היא כמובן הפעילות הגופנית, הפעלת השרירים דורשת הרבה אנרגיה מה שמראה לגוף שיש לו מספיק אנרגיה ולכן אינו צריך לדאוג. במצב כזה הוא מוותר על מצב הדאגה (להחליף הילוך) ועובר למצב – שפע. מחקר חדש שהתפרסם ב- JAMA אכן הראה שמה שמשפיע על אריכות ימים ובריאות הוא לא משקל הגוף אלא הכושר שלו.

אני, כמו תמיד, ממליצה בחום על בניית שרירים לחזק את מסיר הדאגה הכי פשוט שלנו – השריר. אכן גם אצל ילדים (שפעם לא היה נהוג לתרגל אותם כך) חיזוק השרירים הוביל להרזייה ולירידה בשומן הביטני.
מעניין לציין שהפעילות הגופנית מפחיתה לא רק את דאגת הגוף אלא גם את דאגת הנפש, חוקרים מבוסטון הראו שיוגה מעלה את רמות ה-GABA במח וכך היא מיטיבה גם עם "מצבי רוח שפופים". 

חשוב לשים לב ולא להגזים שכן התעמלות אכן צורכת המון אנרגיה מהגוף, ולמשל יכולה לגרום אצל ספורטאים מקצועיים לירידה בכושר החיסון ובהתמודדות עם מחלות מערכת הנשימה. 

אבל כמובן שיש עוד מסירי דאגת הגוף למשל אהבה או תמיכה (מהניסיון האישי שלי הם עובדים נהדר). דוגמה מעניינת היא ההצלחה הכפולה בטיפול בבני נוער עם בולמיה כשהוא נעשה בשילוב עם טיפול משפחתי תומך לעומת הצלחת רק הטיפול נפשי למתבגרים הבולמיים. וגם נמצא שלילדים שהוזנחו בילדותם על ידי הוריהם, היה סיכוי מוגבר ב- 50% להיות שמנים. ועוד נמצא, שינה קצרה מדי בלילה (בלי קשר להפרעות שינה), אצל ילדים, קשורה עם עליה בסיכוי להשמנה, וגם אצל נשים אחרי הלידה, כך ששינה טובה גם היא בין מסירי הדאגה.

אנא שימו לב שבחרתי במונח דאגת הגוף להדגיש שהוא קשור אך אינו זהה עם דאגה שמקורה נפשי. קל להפריד בין שני טיפוסי הדאגות, דאגת הנפש מלווה באי-אכילה, הגוף נמנע מלהשקיע אנרגיה בעיכול בשלב של מצוקת הנפש. דאגת הגוף לעומת זאת שהינה דאגה "כלכלית" של מה יהיה מחר לאכול? גורמת ליתר אכילה ולאגירה של המזון. אבל כמובן לא תמיד הכל כל כך פשוט, הדאגות יכולות "להתערבב" ובמקרים קיצוניים יבואו לידי ביטוי בהפרעות אכילה כמו אנורקסיה ובולמיה או לחילופין בדיכאון.
רציתי כאן להתייעץ איתכם ולבקש את תרומתכם לרעיונות אסטרטגיים להסרת דאגת הגוף. אני בונה תוכנית לילדי כתות ה' ועזרתכם תתקבל בברכה. יש שתי סיבות עיקריות (בנוסף לאהבה) שכדאי להפנות משאבים לילדים, ראשית מצב ההשמנה אצל הילדים מחריף ושנית הרבה יותר אפקטיבי לעצור השמנה מאשר לתמרן הרזייה. כדאי לזכור שכל הסרת דאגת גוף (בכל גיל) תתבטא אוטומטית (אצל הנוטים לעודף משקל) בהרזייה עם הזמן. כל גיליון ינואר 2008 של אחד מעיתוני SAGE מוקדש לסיבות הקשורות בהשמנת ילדים.

באוניברסיטת טקסס פיתחו משחק חדש ‘NEAT-O’ המונה את כלל התנועה של גופנו במהלך היום, מקווים שזה יעודד תזוזה…
נראה שסוף סוף כולם מתחילים להבין שההתמודדות עם מגפת ההשמנה היא לא פשוטה
אז מה אתם הייתם עושים להסרת דאגת הגוף?

לביוכימאים שבינכם המתעניינים במנגנוני בקרה של תאי שומן כדאי לשים לב בין השאר גם למהלכיו של חלבון תאי השומן –
Cholesteryl Ester Transfer Protein שהעדרו אינו מאפשר לתאי השומן לצבור שומנים. נראה שהפעלתו יכולה להיות בין התוצאות של מצב דאגת הגוף. אכן מצאתי במאמר ישן שרמתו יורדת אחרי מרתון אפניים…
J Biol Chem. 2007 Jul 27;282(30):21856-65

"Possible Role for Intracellular Cholesteryl Ester Transfer Protein in Adipocyte Lipid Metabolism and Storage"
וגם להשפעת החסימה של האנזים stearoyl-CoA desaturase-1 על הסינדרום המטבולי.

אחד המודלים להרזייה הוא שהרזייה היא מצב של חוסר בלפטין והוא הסיבה שהיא אינה מחזיקה מעמד. אכן מי שתורם לביטול התהליכים מבטלי הרזייה הוא הלפטין  J. Clin. Invest. June 2008
 

 מה דעתכם על מהלכי החלבון Tripeptidyl peptidase II המכתיב גם תחושת שובע וגם יצירת תאי שומן?
EMBO reports, 2007, 8, 12, 1183–1189

ועל הביוכימיה של צימוד אצל עכברים שמנים ואצל עכברים עמידים להשמנה.
Am J Physiol Regul Integr Comp Physiol 2007;293 R1773-R1780
 

וגם על המלנקורטין המעורב בכל כך הרבה מתהליכי הגוף.  Nat Rev Drug Discov. 2008 Mar 7

כמו גם על החלבון TRAP המשרה יצירת תאי שומן ברקמת השומן. PLoS ONE. 2008 Mar 5;3(3):e1713

כמו גם על הנדסה גנטית של מידת הצמדת האנרגיה בשרירי העכברים (uncoupling in skeletal muscle) שהובילה את העכרים לאריכות חיים ובריאות.  Cell Metab. 2007 Dec;6(6):497-505

או על קולטני מערכת העצבים האחראים (אצל תולעים) על העברת מסר תנועה ופחות אכילה או לחילופין חוסר תנועה ואכילת יתר.  Proc Natl Acad Sci U S A. 2008 Jan 23

ניסיון לבנות מודל מתמטי שיחשב את המשקל בהתאם לתזונה ולהוצאות האנרגיה…לדעתי הוא לא מספיק מתוחכם ולכן אינו יכול להכיל את כל המשתנים.  PLoS Comput Biol, 2008, 4(3): e1000045

Diogenes is a pan-European Programme targeting the obesity problem from a dietary perspective: seeking new insights and new routes to prevention
The name Diogenes is the acronym and stands for – Diet, Obesity and Genes

כמו שהצעתי, דאגת הגוף מובילה לאגירת שומן ויכולה אבל לא בהכרח חייבת להוביל גם לאכילת יתר, בנמטודות אכן כבר הראו שאכילה והשמנה לא בהכרח קשורים
עדויות נוספות נמצאו במעקב אחרי תזונת ילדים בשבדיה. לא נמצאו הבדלים ניכרים בין תזונת הילדים השמנים והלא-שמנים.
European Journal of Clinical Nutrition (2007) 61, 517–525

אם לוקחים בחשבון חישובים כלליים על הוצאת אנרגיה כמו שהציע פרופ' ווסטרפ מהולנד, נראה שאנחנו היום לא מוציאים הרבה פחות אנרגיה מאשר פעם. אז אם אנחנו לא בהכרח אוכלים הרבה יותר ולא מוציאים הרבה פחות אנרגיה, מה קורה כאן? ואיך יש כזאת עלייה בשיעור ההשמנה? כמו שהצעתי, נראה שיש שינוי באסטרטגיה הכלכלית של תאינו, התייעלות והפניית חלק יותר גדול מהאנרגיה שלנו למאגרים. אכן פרופ' ווסטרפ הראה במחקרו האחרון שפעילות גופנית קשורה עם שיפור ביכולת המיטוכונדריה (אברוני האנרגיה) שלנו. דהיינו שינוי באסטרטגיה הכלכלית של התאים – פחות אגירה והייתי מניחה שיותר מהאנרגיה יתבזבז כחום. 

מודעות פרסומת

54 תגובות to “הרזיה בריאה מחייבת הסרת "דאגת הגוף", יש לכם הצעה?”

  1. דרורית Says:

    "הסרת דאגת הגוף"
    בדיוק עכשיו אני במתכונת "הכן גופך לקיץ"
    וכשאני חושבת על השנים הארוכות שלי והתמודדות עם העניין של הרזיה וכו' אצלי זה מתבטא באמת
    במיוחד בהסרת דאגה מבחינה נפשית. בתקופות שטוב לי, שנעים לי יותר, יש לי הרבה יותר אנרגיות להפנות לכיוון ההרזיה, ואכן העניין עובד.
    אני משלבת אותו עם פעילות גופנית אבל הסרת הדאגה באה מכיוון נפשי בעיקר.

  2. דינה ראלט Says:

    הי דרורית, אז איך את מסירה דאגה? תשלחי לנו איזה רמז…

  3. דינה ראלט Says:

    הי דרורית, אז איך את מסירה דאגה? תשלחי לנו איזה רמז…

  4. עופר שני Says:

    לא קל

    לא קל פה

  5. דינה ראלט Says:

    מה תציע?

  6. נינה Says:

    את למעשה מדברת על "אכילה רגשית". וזה דבר ידוע. הטיפול הוא להבין מאיפה הדחף לאכול נובע, מה האכילה מייצגת עבור אותו אדם, ואז קל למדי לפתור את זה.

  7. נינה Says:

    ועוד משהו – כלל איני בטוחה שאכילת יתר היא "דאגת הגוף". אלו אנחנו שגורמים לגוף לדאוג. הגוף לא עצמאי בשטח.

  8. יעל ישראל Says:

    שאכילת יתר היא אכילה רגשית. טיפול פסיכולוגי עוזר מאוד. לפחות לי זה עזר. טיפול, בהיותו מן שסתום למצוקות הנפש, מפחית את הסטרס, הלחצים, ושאר הדאגות היומיומיות וה"היסטוריות" ויכול לשמש זרז טוב לאכילה נכונה. הבעיה היא, שבשביל זה צריך להישאר בטיפול כל החיים… ואת זה יכולים לאפשר לעצמם רק ברברה סטרייסנד ווודי אלן. אנחנו, אזובי הקיר, אין לנו כסף ללוקסןס הזה לכל החיים.
    ניסיתי פעם להקים קבוצת תמיכה במסגרת "ייעוץ הדדי", אתן בטח מכירות, דינה ונינה, היו שם אנשים עם כל מיני בעיות אכילה: אכלני יתר וגם אנורקסים, ומרוב שלכולנו היו מצוקות נפשיות בעניין אכילה, לא הצלחנו לעזור זה לזה, למרות שיישמנו את כללי יעוץ הדדי.

    בעיה גדולה. לסיכום.

  9. דינה ראלט Says:

    בוודאי אתם יודעים שיש הרבה לא-שמנים שאוכלים יותר מהשמנים…
    https://my.mcg.edu/portal/page/portal/News/archive/2007/Leanest%20teens%20are%20biggest%20energy%20users%20and%20consumers
    השאלה החשובה היא איך הגוף משתמש במה שהוא אכל? האם הכל מופנה למאגר או מופנה למטלות הגוף. בתמונה המצורפת אתם יכולים לראות שבחורה אחת מתקלחת עם מעט מים (כל השאר מופנה למאגר) ואילו הפחות שמנה משתמשת בהרבה מים למקלחת ולא נשאר כלום למאגר. אסטרטגיית חסכון בשימוש באנרגייה והפניית מירב המשאבים למאגר נובעת מדאגת הגוף ועליה ביקשתי שתחשבו…ברור שבעיות ריגשיות ישפיעו על אכילה אבל זה לא הנושא המוביל כאן..

  10. דינה ראלט Says:

    המאמר שאני רוצה לקשר אליו מראה תוצאות סקר שנעשה בג'ורג'יה עם 660 בני נוער. בתוצאות נמצא כי הרזים אינם אוכלים פחות מהשמנים אלא זזים יותר.
    International J. Obesity (2007) 31, 622–629
    http://www.nature.com/ijo/journal/v31/n4/abs/0803587a.html;jsessionid=0DA2DC50AF814E5CC81BC8E2A238AF43
    אם זה לא עובר נסו לחפש את המאמר לפי הכתובת המדעית.

  11. יעל ישראל Says:

    הבעיה היא, שכל הרזים שאני רואה לא אוכלים כמעט. מאוד ממעטים באכילה.

  12. מיכל Says:

    אני מבינה שאת מה שנהוג לרוב לכנות 'קצב חילוף חומרים',את מכנה 'רמת דאגת הגוף' או שם דומה. ולמרות שאינטואיטיבית זה נשמע קשור, כי הלא דיאטה או מחסור מורידים את קצב חילוף החומרים, יש כאן למעשה הוספת משתנה, שמסרבל לכאורה את התאוריה, ואינו מוסיף, שוב לכאורה, לפתרון התעלומה. בהינתן העובדה שאיננו יודעים כיצד לגרום לגוף להפסיק ולדאוג, אין יתרון בהוספת המשתנה המסביר של דאגת הגוף. שרירים אמרת? – או.קיי. שרירים ידועים כצורכים יותר אנרגיה פשוט לצורך קיומם, וכך, אצל אדם שהעלה את מסת השריר שלו, עולה קצב חילוף החומרים ,גם במנוחה.
    מה שאני מנסה למצוא, ולא מצאתי עדיין, הוא את היתרון של המשתנה הנוסף, כלומר במה מוסיפה לי הידיעה שגוף מסויים נוטה לצבור שומנים כי הוא מודאג ולכן קצב חילוף החומרים שלו יורד, קרי הוא הופך חסכן (שלא לומר קמצן), לעומת התאוריה הרווחת, שלפיה רמת חילוף חומרים נמוכה יותר היא הגורם לנטיה להשמנה. פעילות גופנית מעלה אותה, ומנוחה מורידה אותה, כמו גם תזונה חסרה או ירודה.
    אם תוכלי להסביר את ההצדקה להוספת המשתנה, וגם איך הוא למעשה עוזר בהבנה.
    תודה מראש.

  13. דינה ראלט Says:

    החסכנות אינה ניכרת רק בקצב המטבוליזם, אלא בעיקר בהחלטות איזה יעדים בגוף להוציא לפועל. על ההחלטות האלה אני מנסה למצוא דרכים להשפיע…
    כמו, האם תאי השומן יוותרו בקלות על המאגר? או האם העורקים יישמרו ללא מישקעים? על היעדים האלה אפשר להשפיע אפילו בלי הרזייה, אם מתייחסים לדאגת הגוף, מקלים עליה (חיבוק) או לפחות לא מחריפים אותה (דיאטה) …
    למשל, כשאמהות בילו יותר זמן עם הילדים שלהם הילדים נטו פחות להשמנה
    http://www.ers.usda.gov/Publications/ccr19/
    או אפשר להבין למה פרופ' אורבך רוצה לתבוע את "שומרי משקל"
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/833060.html?more=1
    וכמובן כל הנושאים של שמחת חיים, וכייף כשמסירים את הדאגה…

  14. דרורית Says:

    בבקשה דינה.
    (:
    בהשארת הפוסט שלך.
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=346583&blogcode=6301609

  15. נינה Says:

    יעל, לא צריך לבלות כל החיים אצל פסיכולוג כדי להפסיק אכילה רגשית. אני סבורה שאם אנחנו מבינים את דפוס החשיבה שמעורב בזה, אפשר לצאת מזה די מהר. מנסיוני בעבודה עם אנשים גם בנושא הזה זה עובד.
    דינה, אני מבינה את ההדגשה שלך על פעולת הגוף, אבל אני חושבת שאי-אפשר להפריד בין גוף לנפש.

  16. אורלי Says:

    תרגילי נשימה ומדיטצית נשימה כמו זו שמלמד ארגון 'art of living'
    יכולים לתרום להפגת לחצים, וכתוצאה מכך להפחתה באכילה הרגשית. זו עוד דרך ליצור תחושה של שפע בתהליך של 'מלמטה למעלה' (במקום להתחיל משינוי דפוסי חשיבה), שכן כשאדם נמצא בלחץ הנשימה הופכת שטוחה ונוצר מחסור תמידי בחמצן, ואילו תרגול של נשימות עמוקות עוזר לנצל את קיבולת הריאות, יוצר תחושה של רגיעה ושל שפע.

    אצלי זה עבד! (7 קילו בחודשיים).

  17. אורי אלישר Says:

    היי דינה

    קודם כל המונח דאגה בהקשר של השמנה מענין מאוד מבחינתי – ברפואה הסינית חולשת מערכת-האיבר המכונה טחול יוצרת הצטברות ליחה = אגירת שומן; רפיון שרירים ושאר מופעים גופניים הקשורים בהשמנה, וברמה המנטאלית היא יוצרת סוג של ד-א-ג-ה כרונית… בהחלט מעניין.

    לשאלתך, אחת הדרכים לכוונן את הישות מזמן החלום (עתיד, עבר) לזמן העירות (הווה, כאן ועכשיו) היא כמובן מדיטצייה בודהיסטית, זאזן או ויפאסאנה. מתוך הגישה הסינית שאינה מחלקת את הישות לגוף ונפש אני בהחלט סבור שמדיטציה משפיעה על הרמה התאית, עד כדי כך היא מעמיקה חדור, כשהיא מציבה אותנו כאן, ולא אי שם בנפתולי הדאגה, התכנונים וההזיות שרובנו שרויים בהם רוב הזמן.

  18. דינה ראלט Says:

    אורלי ואורי היקרים, נכון שנשימה ומדיטציה הם כלים נהדרים והם אכן חלק מתוכנית ההרזייה "הסר דאגה מגופך" של המבוגרים…אבל האם הם מתאימים לילדים בני 10? האם יש לכם ניסיון עם הגיל הזה ובכלל מאיזה גיל אפשר לעשות מדיטציה מכוונת?

  19. אורלי Says:

    ככל שמתחילים יותר מוקדם יותר טוב. ברוב המחקרים בנושא, נעשתה התאמה רצינית של תוכניות המדיטציה כדי שיתאימו לילדים ויכולת ההפשטה שלהם. הנה קישור למאמר הבוחן מדיטצית
    mindfulness
    להפחתת חרדה אצל ילדים בני 7-8.
    http://web.ebscohost.com/ehost/detail?vid=1&hid=112&sid=bc784b3a-0f9f-4683-a649-9841235e5942%40sessionmgr106
    ד"ר פיליפ גולדין מסטנפורד עורך סדנאות כאלו למשפחות, אשמח ליצור קשר ביניכם אם זה מעניין אותך.
    בנוגע לנשימה, אני מכירה פחות מחקרים רציניים, אבל לפחות ארגון
    art of living
    עורך סדנאות מיוחדות לילדים בהצלחה לא מבוטלת (מבחינת השתתפות, אין לי גישה לתוצאות קליניות).

  20. דינה ראלט Says:

    הי אורלי, אני אשמח לקשר עם ד"ר פיליפ גולדין מסטנפורד. תודה ויום טוב, דינה

  21. ריקי כהן Says:

    מנסיוני האישי בלבד.
    אצלי, ככל שיש לי פחות דאגות ל"מה יהיה מחר", אני מתירה רסן באכילה, ומשמינה.
    כשאני מודאגת וחרדה, אני לא אוכלת – פשוט לא רוצה לאכול. וכשאני ממש מדוכאת, על אחת כמה וכמה.
    דווקא כשיש לי שקט בחיים מתנפלים עלי הקילוגרמים. אני אוכלת כי משעמם, או כי אני במתח, או כי פשוט אפשר, אכילה של מגיע לי.

    אבל הצעה נוספת לעבודה עם ילדים להסרת דאגות היא כמובן יוגה.

  22. דינה ראלט Says:

    שלום ריקי, את מתארת דאגת נפש שהיא בוודאי תדחה אכילה שכן עיכול לוקח הרבה ממשאבי הגוף וכשהוא במצוקה ריגשית הוא יעצור את זה… אני מדברת על דאגת הגוף – חישובי כלכלה המכוונים את התנהגותו. האם הוא יכול להרשות לעצמו ל"בזבז" או שהוא חייב לאכול הרבה ולאגור את הכל לעת צרה… כשאני מנסה למצוא פיתרון אני חושבת גם על התערבות מודעת בשיקולים הלא-מודעים של גופנו, שיקולים שכבר אינם רלבנטיים היום לחיים בעידן השפע. יוגה היא בהחלט סוג של למידה כזאת.

  23. מירי חדד Says:

    שלום דינה , לגבי שאלתך , למרות שניסיוני בטיפול באנשים המעונינים לרזות הוא לא רב , אני סבורה כי הצורה שבה אנו מנהלים את האכילה שלנו היא הצורה שבה אנו מנהלים את חיינו! האם יש ביסוס מדעי לכך שכאשר אנו בדאגה נפשית גם גופנו "דואג"? לטעמי ניסיון לנרמל את האכילה בחיינו יוכל להביא אותנו למשקל הטבעי שלנו ל set point הטבעי של כול אחד.
    כיצד מביאים את המטופלים לאכילה נורמלית?
    לי זו עדיין שאלה פתוחה

  24. דינה ראלט Says:

    הי מירי,
    אני מנסה דווקא להעביר את השאלה מאכילה ונפש אל אכילה ושיקולי כלכלת הגוף…באמת קל מאד להבחין בין שנהם למרות שהם כמובן קשורים. דאגת הנפש מתבטאית באי-אכילה ודאגת הגוף למה יהיה מקור האנרגיה מחר מתבטאית באכילת-יתר. הדרכים לעצור את "דאגת הגוף" יהיה לשכנע אותו שיש מספיק ולכן התעמלות עוזרת שכן בשביל להפעילה צריך לגייס משאבי אנרגיה ואז הגוף "נוכח" שיש מספיק. השאלה הכללית היתה האם יש עוד דרכים, חוץ מספורט, לשכנע את הגוף שאין לו מה לדאוג …

  25. רון ו Says:

    בחרת לשייך דאגות לביסוס הרגלי חיים
    ליבי עם ילדי כיתה ה' שסבכו אותם בדאגות
    הקניית הרגלים נכונים היא המטרה
    כמו צחצוח שיניים הוא לא דאגה
    לקנות ולהכין אוכל אף היא חלק מהשגרה
    אוכל הוא הרגל מובהק שבצידו הנאה יצרית
    כפי שעלינו לשלוט ביצרים אחרים
    צריך לשים גבולות ולטפח את ההרגלים
    רק בלי לדאוג זה גורם לקמטים במצח

  26. דינה ראלט Says:

    אני רואה שהמילה דאגה מקמטת הרבה מצחים…אני בהחלט מתכוונת להרגלי חיים והשימוש במילה דאגת הגוף הוא להסביר את הסיבה לבחירה בהרגלים השונים כמו גם לתת להורים כלי שימושי לבחור הרגלים אישיים לילדים שלהם…התוכנית כמו שאתה מבין מיועדת להורים. ועוד הערה, דאגת הגוף אינה עושה קמטים כי היא לא ריגשית ואינה מורגשת, היא פשוט המפעילה אסטרטגיות ניהול גוף שונות…

  27. נעמי Says:

    כאשר עושים כמה ימי מיצים, כמו שאת מציעה, זה לא מקנה הרגלי תזונה נכונה ויידע על מזון בריא. אז עושים "נקיון" גוף למשך כמה ימים – ומה אחר-כך? חוזרים להרגלים הישנים? אני פתרתי בעיה של שנים רבות, של אכילה אובססיבית ובריאות לא טובה, על-ידי התעניינות בכללי התזונה הטבעית ויישומן (בהדרגה, זה לוקח זמן להתרגל). דיאטה, של מיצים או כל דיאטה אחרת, זו משימה די קשה לרוב האנשים. הגיוני יותר ללמוד לאכול נכון ובריא

  28. דינה ראלט Says:

    הדרך שאת מציעה היא כמובן נכונה…אני אישית אוהבת לפעמים דיאטת מיצים בגלל שהיא מנוחה למערכת העיכול ואני אוהבת "חופשות" כאלה…וגם כמדענית הייתי מוכרחה להבין למה דיאטות מיצים אינן מזיקות כמו דיאטות דלות קלוריות…אבל תמיד צריך לבחור בדרך שאוהבים כי זאת דרך לתמיד ואין הרבה סיכוי להחזיק מעמד עם תזונה מלחיצה.

  29. שבתאי הירשברג -י-ם Says:

    שבאים ממקום של אהבה, זה דבר ידוע, מביא להרבה אושר ונינוחות.אך לגבי ילדים, כמובן שזה מוקדם מדי עבורם, ולכן חשבתי על יוגה לילדים, זה יכול לתת מענה – אולי – לדאגות גוף – מה דעתך דינה.

  30. שבתאי הירשברג -י-ם Says:

    להערכתי, ריבוי קיום יחסי מין יגרום להסרת אותה דאגת גוף עליה את מדברת.
    ולגבי ילדים – נראה לי שיוגה לילדים יכול להוות פיתרון נפלא – מה דעתך כמדענית בנושא?

  31. שבתאי הירשברג -י-ם Says:

    אך זו רק כתוצאה מקיומם של יחסי המין – והתוצאות מקסימות, עם העובדה של חוסר בשינה בלילות…
    ומי יודע, אולי נוכחותו של תינוק גם תעזור בנושא הסרת דאגות הגוף
    מה דעתך, כמדענית בנושא זה.

  32. דינה ראלט Says:

    אכן יוגה לילדים יכולה לשלב תנועה עם הסרת דאגה…ובקשר לריבוי יחסי מין זה לא מדד כושר שיש לעמוד ב-10 או 20 חזרות…אז מה שמעניין זאת האהבה שאכן מעבירה את ההתכוונות להווה וכך מסירה את הדאגה לעתיד.

  33. שירית Says:

    לקחתי את המוסג שלך "דאגת הגוף" למסע קטן שאני עוברת עם עצמי בשבוע האחרון,רציתי לשתף אותך.
    התחלתי ליטול מוצר טבעי לחלוטין, שעובד במישור הפיזי על הגוף הוא מכיל ברובו סיבים ואחת מתופעות הלוואי שלו עקב צורת פעילותו היא- חוסר תאבון.
    לגוף מסופק כל צורכולרבות איזון סוכרים וכד', שמתי לב שכעט אני יכולה להתבונן ממש (כמו מלמעלה) על מה מניע אותי לאכול…מה משדר לגוף הפיזי שלי דאגה לצריכת מזון גם כשהוא לא רעב,וגם מה אני חשה כאשר אני שבעה(חוסר נוחות…למשל).
    ניתנה לי מעין הזדמנות להיות במצב שהוא לא דיאטה, אין את החרדה שמלווה דיאטה.וצפים לי חומרים מהילדות לגבי אוכל שלא חשבתי כלל שהם חשובים להתייחסות שלי לאוכל.
    חשבתי מה היה עוזר לי בתור ילדה בת 10 אם היו מלמדים אותי על אוכל באותה התקופה:
    *מה זה אוכל בשבילי
    * מתי אני רוצה לאכול?
    *לאפשר לי להגיד ,בתור בת-,10 את כל המצבים בהם אני רוצה לאכול, לא להסתפק בתשובה ילדית-"כשאני רעבה" ואיך אני מרגישה את זה בגוף?
    *איפה בגוף אני רוצה לאכול.
    *דמיון מודרך- על מה עושה האוכל כשהוא בגופי, איזה תחושות אז אני חשה: של אהבה? אשמה? סיפוק כעס?
    לשלב עם יוגה,אני חושבת שנשימות הן הבערה של הנפש,והתנועתיות שביוגה מביאה להקשבה מדויקת יותר לגוף.
    ניראה לי שתכנים של רגש על אוכל וחיבור לגוף לא מתוך מקום פיזי בלבד (כמו שעורי ספורט),יבהיר לילדים יותר את "דאגת הגוף" מנקודות הסתכלות שונות.

  34. דינה ראלט Says:

    הספורט הוא משענת חשובה אבל כמוך אני מסכימה שיש להתבונן על התכנים הריגשיים בו זמנית. בדיוק כתבתי מאמר על זה לנרג':
    http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/575/046.html

  35. ליאור ואטס Says:

    שלום דינה
    אני ממליצה בתור התחלה שכל ילד יגדיר לו מטרה אותה הוא רוצה להשיג בטווח הקרוב (3- 6 חודשים) למשל. מטרה יכולה להיות "אני מעוניין לאכול בריא יותר" או "אני מעוניין לאכול מתוך הקשבה לגופי" או בהחלט גם "אני מעוניין לרדת 3 ק"ג).
    לאחר שהוגדרה המטרה יש לבדוק עם כל ילד מהם הרגלי האכילה שהוא מביא איתו מהבית? יש ילדים שכתינוקות לא היו אכלנים אך ההורים דחסו אוכל לפיהם בכל הזדמנות מחשש שהילד מורעב. תופעה שכזאת יכולה ליצור תחושה של לחץ ותסכול אצל התינוק שיתפתח אחר כך למצב שבכל פעם שהוא חש לחץ ותסכול הוא יגש לאכול ואפילו לא יבין מדוע. זו רק דוגמא אחת, הרעיון הוא לנסות להבין מתי הילדים אוכלים: בשעת רעב, שעמום, לחץ, חרדה, דיכאון… ועוד ועוד (לעשות רשימה של כל האפשרויות).
    להבין שתחושות אלו ורגשות אלו הם "מוקדים" לאכילה – ובזמנים שכאלו מומלץ להעסיק את עצמם במשהו אחר. כמובן שאני ממליצה לטפל בכל אחד מהמצבים שהילדים העלו. הטיפול יכול להעשות על ידי דמיון מודרך, חזרה לזיכרון הכי מוקדם שקישר בין הרגש לאכילה ו"התרת הרגש" – בפסיכולוגיה קוראים לזה התניה, והמטרה היא לנתק את ההתניה על ידי שחרור הרגש.

    אפשר גם לעשות במדיטציה המשלבת דמיון מודרך – דימוי שבו הגוף מצטמק לגודל הרצוי ולומר את המשפט "כשאני אוכל הגוף שלי לוקח רק מה שצריך ומשחרר את מה שמיותר".

    כמובן שיש עוד הרבה
    אני עצמי מעבירה סדנאות הרזייה בשיטת דמיון מודרך וNLP

    אם תרצי מידע נוסף תוכלי ליצור איתי קשר באימייל
    orliora@gmail.com

    בהצלחה

    ליאורה

  36. צוקי Says:

    שלום,
    לא ברור אם התגובה הזו תיקרא, עברו חודשים מאז הפרסום של הפוסט, בכל מקרה – אספר על הדרך שלי, אך לפני אני רוצה לחזק ולהדגיש את כל הממליצים על ספורט ונשימה, זן ואמנויות חיים אחרות. לכל אחד – מה שמתאים לו – וכל עשייה מודעת למען הגוף ומאהבתו – תעזור בטוח.

    מה שאני מדברת עליו הוא להתחיל לאכול מוקדם בבוקר. אני פותחת את עיניי, שוטפת פנים וניגשת לשים משהו בפה. שתייה קודם כל ואח"כ לעיסה מינימלית. (במקרה שלי טחינה או על לחם או בכפית – זה המוצר הראשוני – מחזק מאוד, מרווה אפילו, ניתן לומר – ולא מעייף, אבל שוב – כל אחד ושלו.) אח"כ אני יוצאת לסיבוב כלבים וכשאשוב אשב לאכול עוד משהו, בישיבה מסודרת, לפחות רבע שעה על הכסא, לפני שאפנה לענייני יומי.
    לרוב אני מסיימת את הצורך שלי באוכל לפני ששוקעת השמש, וזאת בעיקר כי כל היום כולו לא הפרעתי לעצמי לאכול אפפעם ולכן לא אוכל בלילה כתגובה לחוסר/ריק/תסכול שנוצר מכל מיני בלימות ומעצורים ששמתי לעצמי.
    אני ממשפחה שמנמנה למדי, ואני רזה מזה שנים ללא דיאטות, אלא בזכות זה שאני שומרת על הגוף שלי מרוצה. זו היתה הגדרתילפני ששמעתי את הגדרתך – לשמור על הגוף לא דואג. נראה לי שזה גם מספר לגוף שלי שיש חשיבות קריטית לצרכיו, לפני כל צורך של הפאסון הנשי, הפאסאדה הקרייריסטית, התאבון האינטלקטואלי וכו'.

  37. דינה ראלט Says:

    לשמור על הגוף מרוצה זה ביטוי מצוין למה שאני מנסה להעביר…תודה

  38. בועז Says:

    אבל כשאני מרוצה ומסופק מחיי, אני מגלה שאני אוכל פחות. אני אוכל מעט.

    ברגע שהבנתי את זה, הדרך לשמירת המשקל הסביר היתה יחסית קלה.

    הבעיה היא שאני אוהב מאוד מאוד לאכול.
    כשאני מדוכא אני אוהב לאכול, כדי להתנחם
    וכשאני שמח, אני אוהב לאכול כדי להביע את
    אהבת החיים שלי

    אכילה מתונה ומועטה היא ענין של שליטה עצמית, מצד אחד, ושל סיפוק נפשי – מצד שני

  39. דינה ראלט Says:

    הי בועז, אני ממליצה על תרגיל הצימוק…יגלה לך הרבה על אהבתך למזון…וכן אין כמו סיפוק=חוסר דאגה לעצור את שטף האכילה…
    http://www.notes.co.il/dina/33988.asp

  40. נורית Says:

    הי דינה, אם את רוצה לבנות תוכנית לילדים, אני מאוד ממליצה לך לקרוא את הדף שקפת לבקר בו – http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?סירבול_וכובד_תנועה_אצל_ילדים
    וגם את אחיו:
    http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?ילדים_עם_עודף_משקל

    יש שם ארגז כלים שלם בשני הנושאים, שנאסף בהתבוננות רגישה וסבלנית לאורך זמן. אחרי שתקראי, אם יהיו לך שאלות ממוקדות, אני בטוחה שהנשים שם ישמחו לענות.
    חג שמח!

  41. דינה ראלט Says:

    תודה…ובטח שאבקר יותר…האם ארגז כלים זה כוונה כללית למידע של הכותבים או שיש דבר כזה ספציפי?

  42. שי ברוש Says:

    היי דינה,
    בחיפוש מקרי באינטרנט עליתי על הכתבה המעניינת שלך על הרגעת הגוף כתהליך כניסה למצב דיאטה. אני מתאר לעצמי שאת רוצה לחסוך את הסטרס מהגוף שמתחיל לקבל פחות קלוריות ואז מפריש גם פחות סרוטונין.
    פרחי באך נועדו להשפיע בצורה אנרגטית על מצבים רגשיים שונים בגופינו בדרך כלל ע"י איבחון עצמי. תוכלי לקרוא מעט באתר http://rescueremedy.co.il
    אבל לאור הכתבה על אתר מאמרים ב – YNET וסכנת הסגירה רציתי לברר אם מתאים לך לכתוב מאמרים וגם לקבל על זה כסף?
    אולי הצעה מגונה אבל כסף תמיד היה דבר מגונה לכן כולם רוצים שיהיה להם יותר 🙂
    בברכה
    שי ברוש
    מנכ"ל
    פרמה גורי בע"מ

  43. דינה ראלט Says:

    אנא כתוב אלי לאימייל
    ralt1@netvision.net.il

  44. מאמן כושר Says:

    היי דינה
    החיים המודרנים גורמים לא רק למבוגרים להיות עצלניים יותר, אלא גם לילדים.
    מקפיצים אותם לבית הספר, לחוגים ולחברים.
    בפורום כושר שניהלתי נשאלתי ע"י ילדה האם הליכון זה טוב בשביל לרדת במשקל.
    תשובתי היתה שהליכון זה למבוגרים שאין להם זמן להנות מהחיים.
    וכדאי שתשחק במשחקים כמו כדורגל,כדורסל וכדומה.

    תוכנית לילדי כיתה ה לא תהיה שלמה לדעתי בלי סקירה על משחקי השכונה של פעם.
    נראה כי היום האיבר בגוף הילדים שזז הכי הרבה היא האצבע על הג'וייסטיק.
    היום כבר לא רואים את הילדים משחקים בתופסת, מחבואים, גומי, קלאס, מחנאיים, חבל ועוד משחקים שכבר שכחתי את שמם.
    דרך של חויה מהנה, התרגשות ותחרותיות היא לדעתי הדרך לרגליהם של הילדים.

    העיריה הקימה ליד הבית שלי בפארק, מכשירי כושר צבעוניים שהיום ניתן לראותם כמעט בכל פארק.
    וזה היה פשוט מדהים כמה הילדים התרגשו מהאטרקציה החדשה והשתמשו במכשירים.
    זה כמובן לא נמשך זמן רב. (נו טוב כמה מעניין זה יכול להיות להניע את הרגליים קדימה ואחורה על מכשיר הסקי)

    את המשחקים הם יאהבו, פשוט אנחנו המבוגרים שכחנו ללמד אותם. ניהינו עצלנים

  45. מאמן כושר Says:

    הרעיון שלי דינה לתוכנית שלך.
    זה לשלוח את הילדים ללמוד מהמבוגרים את המשחקים שבהם שיחקו כאשר היו קטנים.
    דוגמא לשיעורי בית בתוכנית
    לרשום את חוקי משחק הקלאס וללמד אותו לכיתה (לאחר שכמובן הם למדו אותו מההורים)
    כך תשיגי כמה ציפורים במכה אחת.
    ההורים יזוזו, הילדים יזוזו והכי חשוב הם כולם יהנו.

  46. מאמן כושר Says:

    אופס… רק עכשיו שמתי לב שהפוסט פורסם ב2007
    לא נורא בתוכנית הבאה 🙂

  47. דינה ראלט Says:

    דורון פולצ'אק הקים את "בריא לי" בדיוק בגלל זה…והם פועלים בהרבה מקומות בארץ
    http://www.barili.org.il/

  48. מאמן כושר Says:

    מעניין מאוד,
    אני באמת אפנה אליו, כי אני מעוניין להעלות את חוקי המשחקים הישנים לאתר שלי.
    אולי את דינה יודעת היכן אני מוצא את חוקי המשחקים (קלאס,עמודו,דג מלוח,גומי,חבל,5 אבנים ועוד)

  49. דינה ראלט Says:

    דורון בטח יודע…
    והנה היתה באפריל במוזיאון חולון תערוכה בנושא…אולי תמצא מישהוא משם שיכול לעזור
    http://www.asimon.co.il/ArticlePage.aspx?AID=5228&AcatID=32

  50. מלוכסנת רחוקה Says:

    הדיאטה שציינת כאןהצמחונית?

  51. עפרה Says:

    מתוך אמונה שקיים קשר בין גוף לנפש ובין דאגת גוף לדאגת נפש – אני ממש יכולה לראות קשר בין ההשמנה שלי לבין האגירה החומרית שלי. בשניהם יש פחד מהעתיד ונסיון לשלוט בעתיד או להיות מוכן לעתיד.
    יש המלצות?
    יכול להיות מצב שטיפולים שונים באגירה ובצורך בשליטה יקטינו את דאגת הנפש והגוף – וישפיעו על הרזיה? מה דעתך?

  52. ערן Says:

    שלום,
    אני גר בחו"ל ומאוד הייתי רוצה לשפר את התזונה שלי, אך אני לא מכיר את השמות של הצמחים באנגלית. למשל, אך כותבים "עשב חיטה" באנגלית? אני אודה לכם מאוד אם תוכלו לשלוח לי לינק למילון
    בתודה מראש

  53. דינה ראלט Says:

    WHEATGRASS עשב חיטה

    זאת במקרה לא מילה שכיחה…
    הנה מילון אבל בטח יש הרבה ברשת
    http://milon.morfix.co.il/

  54. מיכל ויצמן Says:

    אני לומדת טיפול בתנועה תואר 2 וכותבת עבודת תיזה על הקשר בין תנועה פיזית לתנועה נפשית (רוחניות), אם תוכלי לעזור לי במציאת מחקרים וכו', אשמח מאוד!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: