מה לדעתכם התחיל את מגפת ההשמנה?

בפסטיבל המדע שנערך בצלטנהם דנו המומחים בסיבות למגפת ההשמנה שהתחילה לפני כ- 20 שנה. באנגליה, לדוגמא, אחוז ההשמנה כמעט השליש את עצמו מתחילת שנות ה-80 של המאה העשרים. מה קרה באנגליה אז?:
* התחילו להשתמש במיקרוגל.
* התחיל שיווק המזון המהיר.
* מחיר המזון ירד וסופרמרקטים התחילו להיות נפוצים.
מה דעתכם? לדעתי אלה היו רק סנוניות מגפת ההשמנה ומה שהוביל אותה בגדול היה העלייה בשימוש במחשבים והצפייה בטלויזיה…דהיינו הפסקנו לזוז…

מודעות פרסומת

9 תגובות to “מה לדעתכם התחיל את מגפת ההשמנה?”

  1. שלומית Says:

    זה הספר שסיפרתי לך עליו.
    http://www.findabook.co.il/main/book_details.asp?id=15070683

    לא צוחקת, שינה לי את החיים

  2. דינה ראלט Says:

    תודה ויום טוב

  3. יוסי Says:

    נכון, צפייה בטלוויזיה.
    אבל במיוחד – צפייה בפרסומות של האוכל בטלוויזיה…

  4. מיכל Says:

    אצלי, דוקא כשאני בלחץ עבודה (על המחשב), לא מספיקה לנשום (ולישון, ולעשות ספורט כאוות נפשי, ו…לאכול), אני מרזה.
    ולא שאני מעוניינת בזה או משהו. זה פשוט מחוסר זמן לנשנש כמו שצריך 🙂

  5. דינה ראלט Says:

    הי מיכל
    כמו שבטח שמת לב את לא סובלת מ"דאגת הגוף", דהיינו את אוכלת כדי להשלים את הוצאות אנרגיית הגוף השוטפות וכשאת לא מספיקה לאכול את מרזה… הנוטים להשמנה, לעומתך, אוכלים בעיקר בגלל הדאגה למחר ואם הם לא זזים הדאגה גדלה והדחף שלהם לאכול כ"כ גדל שהם ימצאו בכל מצב את ההזדמנות לאכול.
    אני מנסה להדגיש שני סוגי רעב – האחד של היום שהוא סופי וקל לחישוב והשני שהוא לדאגה לעתיד ושאינו יודע גבולות… זה קשה להסביר ל"מחוסרי" דאגה…

  6. מיכל Says:

    אבל בכ"ז… – זה לא אמור להתאים לכולם?

    ובקשר לטלויזיה… – באמת נדיר נדיר נדיר, שאני מספיקה לראות (חוץ מערוצי לולי, לוגי ודומיהם, שאני שומעת ברקע לעתים…)

    באופן כללי, נראה לי שאם לא היו פרסומות בטלויזיה, אנשים היו אולי אוכלים פחות מול המרקע. מצד שני, כשיש פרסומות והולכים להכין משהו, אז גם זזים.

    בסופו של דבר, הכל עניין של מינונים – גם באוכל וגם בתזוזה.

  7. דינה ראלט Says:

    יש חסכנים ויש בזבזנים, יש מסודרים ויש מבולגנים, יש גבוהים ויש נמוכים…וזה דווקא נחמד שאנחנו לא אותו דבר…לשמנים בעלי האסטרטגיה של דאגה למחר יש יתרון נהדר במצבי רעב….ולרזים יתרון במצבי שפע…

  8. מיכל Says:

    והגעתי לנק' ההתחלה:
    במה מוסיפה התאוריה של 'דאגת הגוף' על מה שידענו קודם לכן?
    כלומר, עד שקראתי את הבלוג שלך, ידעתי על קצב חילוף חומרים בסיסי של הפרט, ידעתי על כך שקיומם של תאי שריר בגוף הוא גורם המאיץ שריפת אנרגיה, כלומר משפיע על קצב חילוף החומרים הבסיסי של הפרט.
    התאוריה שאת מביאה לא עוזרת לי להבין כלום בתהליך.
    מה כן? – היא מורידה מאדם הסובל מעודף משקל, כביכול, אחריות למצבו – זה הגוף שלו שדואג. זה לא שהוא אוכל יותר מידי כי הוא, למשל, לא דואג לעצמו כמו שצריך. זה הגוף שדואג.
    אבל כך או כך, פעילות גופנית זו או אחרת, ושמירה מסויימת לא להגזים באכילה, תעזור.
    מה שאני מנסה להגיד הוא, שאני עדיין מחפשת את התועלת הפרקטית של המושג 'דאגת הגוף'. תועלת שאינה קיימת במה שאנחנו יודעים עד היום על אכילה ועל ספורט. כי גם אם ההסבר הוא שונה, הוא נחוץ רק אם הוא מועיל, ורק אם הקודם אינו נכון. האם זה אכן כך?

  9. דינה ראלט Says:

    הי מיכל, ההסבר שהצעתי מבוסס על עבודתי עם מצבי השמנה בילדי תל אביב, בייחוד תתבונני בגרף התפלגות ההשמנה
    http://www.emed.co.il/emed/new/usersite/content.asp?CatID=3&ContentID=113992
    החידוש – לשרירים תפקיד מרכזי בהחלטה האם הגוף ילך למאגר ולחיסכון או ילך (כמו אצלך) למטבוליזם טוב ולשחרור מאגר האנרגיה. זה כמובן מציע פיתרון – להגביר את מסת השריר כדי להגביר את השפעת התנועה על ההרזייה…כן פשוט לעשות תרגלי בודי-בילדינג ולהתחיל לחייך…יש לזה עוד השלכות ולכך בניתי קורס לנשים שמנות – הסירי דאגה מגופך

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: