איך לשכח עוזר לזכור?

הבן שלי יכול לשכוח, במהלך דרכו מהבית אל חנות המכלת, למה הוא בכלל הלך לשם. אותי זה מצחיק, אבל בזמן האחרון התחלתי לחשוב שאולי זה ממש מתוחכם לא לזכור סתם מידע. כמו הרבה פעמים כשאני שואלת בליבי שאלה ביולוגית, מופיע בחדשות המדע מחקר בתחום (זה היה למתעניינים בתיקשורים). בעיתון Nature Neuroscience התפרסם מחקר בתופעה שלזכור מחייב בחירה מדויקת של הזכרון הרלבנטי וזאת בתחרות עם זכרונות לא-רלבנטיים.
המחיר של הזכרון הנבחר הוא כמובן השכחה של הזכרונות המתחרים. לראשונה הראו חוקרים מסטנדפורד את הרווח המושג משכחה שכזאת. מתנדבים נתבקשו לזכור צמדי מילים ונבדקו בשעת התהליך עם fMRI שעקב אחרי הפעילות של חלקי המח השונים. ככל שחזרו תרגילי הזיכרון הלכה ופחתה הפעילות הקוגניטיבית המלווה את תהליך ההיזכרות והחיונית להצלחתו. בניתוח התהליכים נראה כי זה התאפשר בגלל השכחה של הזכרונות הלא-רלבנטיים. אכן השכחה משפרת את הזיכרון המיועד.
האם בגלל זה הזיכרון שלי כבר לא מה שהיה? אני מודה שממש קשה לי להיפרד מזכרונות לא-רלבנטיים.

מודעות פרסומת

5 תגובות to “איך לשכח עוזר לזכור?”

  1. באנדר Says:

    הראשונה:
    תוכנה שמשחקת דמקה, בעיית עודף המידע צצה מייד.
    מנגון שיכחה מיוחד הוכנס לתוכנה, כדי שלא תזכור מצבים לא מענינים.

    http://en.wikipedia.org/wiki/Arthur_Samuel

  2. דינה ראלט Says:

    והאם אתה יודע למה התוכנה הובסה על ידי התוכנה Chinook ?

  3. מיכל Says:

    נראה שמדובר בפיתוח מיומנות זכירה תוך כדי תרגילי הזיכרון. מיומנות שדרשה, בין היתר, שיכחה של הלא רלוונטי. זוהי שיכחה שהיא כתוצאה וחלק מתהליך, שכולל רכישת מיומנות של זכירה לצורך התרגיל (שיפור תו"כ חזרה של תרגילי הזיכרון). זו אינה שיכחה גרידא.

    הזכרונות ה'לא רלוונטיים' שקשה לנו להיפרד מהם הם לעתים זכרונות מלווי רגשות או זכרונות שבאו על קרקע טריה ופוריה (ילדות, חוויות ראשוניות וכד').

    אם אנחנו מרגישים שהזיכרון שלנו לא מה שהיה, זה לרוב כשאנו לא מצליחים לזכור משהו שאנחנו צריכים, כלומר משהו רלוונטי במידה זו או אחרת.
    חלק מתהליך הזכריה הוא דוקא יכולת טובה לשלוף, כלומר למצוא מידע שכן מאוחסן, רק קשה למצוא אותו. אחת הדרכים היא לנסות להיזכר בפריטי מידע שקרובים מבחינה תוכנית או כל בחינה אחרת לפריט החסר. לפעמים עוזר להיזכר בתחושה שסביב פריטי המידע – אם יש ריחות, צלילים, מראות, או רגשות סביב זה.

  4. טל גלילי Says:

    ולהל"ן שני הקשרים.
    הראשון זה לצפות בהרצאה המצחיקה והמרתקת הבאה:

    שבה איש מאד מעניין מספר על תשוקתו שיהיה "תיאוריה של המוח". ועל דעתו לגבי כך שהמוח יותר דומה לזיכרון מאשר למעבד.

    הקשר שני:
    לפני כמה זמן נכחתי בהרצאה מרתקת של פרופסור יצחק מלכסון (אשר מעבר לעמקותו הוא גם אישיות יוצאת דופן). ואחד הנושאים שהוא העביר היה רשתות ניורונים.
    הוא הסביר כיצד אפשר לבנות רשת ניורונים ש"מלמדים" אותה ערימה של תמונות (נגיד 50). ואז נותנים לה את אחת התמונות משובשת, והרשת פולטת החוצה את התמונה המקורית (או מאד דומה לה).
    ואז שאלתי אותו "אבל מה היה קורה אם היינו מלמדים את הרשת 500 תמונות ?"
    תשובתו הייתה מרתקת: אם היחס של תמונות לנירונים הוא גדול מידי, אז הרשת כבר לא תתפקד. אנחנו נכניס אליה תמונה משובשת, והיא תפלוט החוצה תמונה שהיא שילוב של תמונות שבתוכה.
    בניפנופי ידיים אפשר לומר שהרשת "תחלום בהקיץ".

    ברשותכם, אני לא אקפוץ מהמודל הזה לטעון שכך המוח שלנו בנוי. אבל הקונספט היה מרתק. שאם יש יותר מידי מול נפח הרשת – אז אין לה אפשרות לבצע את תפקידה הרגיל, או לחילופין היא מוציאה שילובים מאד מוזרים.
    נישמע מוכר ?!

    טל.

  5. דינה ראלט Says:

    תודה טל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: