אינספור מחקרים מצביעים על תרומתם הנהדרת של השרירים הזזים לבריאותנו….לא קשה לשאול למה לא מנהל הגוף את מהלכיו במקסימום בריאות גם בלי קשר לשרירים? אני דרך אגב אומרת שזה בטח יקרה בעוד כמה אלפי שנים…
אבל בינתיים, ולצערנו, אנחנו עדיין מתוכנתים לפעול כאילו במצב מצוקה ודווקא אז בניהול חסכוני. ניהול כזה, מחד מוביל להשמנה (כשיש מזון בסביבה וכשאין סיבה לזוז) אך מאידך יכול להציל את חיינו במצבי דוחק אינטנסיביים כמו זיקנה או ניתוח. דוגמה מעניינת לכך התפרסמה השבוע במחקר שהראה שסיכויי שמנים למות אחרי ניתוחי לב הם קטנים פי 2 לעומת סיכויי אנשים במשקל ממוצע. בכנס האיגוד הקרדיולוגי הישראלי של 2008 דיווחו חוקרים ממרכז רבין שלשמנים יש סיכוי טוב יותר בהצלחת צינתורים.
מחקר אחר, מנוורוגיה, הראה שהרזייה אף היא היתה קשורה עם עלייה בסיכויי תמותה. החוקרים הנורווגים הראו גם שאחרי גיל 70 השמנה אינה קשורה עם תמותה ממחלות לב, ובכל גיל, בייחוד אצל הנשים, התעמלות "מתקנת" את חוליי ההשמנה.
מה אתם אומרים?
הנה מאמר מסכם מספטמבר 2007 Scientific American השואל האם באמת השמנה היא כל כך בעייתית…
ומחקר שפורסם ב- JAMA מראה שבעלי עודף משקל, חיים יותר שנים, מבעלי משקל ממוצע או מהרזים מאד או מהשמנים מאד.
JAMA. 2007;298(17):2028-2037
במעקב במשך 12 שנים אחרי 11326 קנדיים מעל גיל 25 נמצא כי "המלאים", בקבוצת BMI שבין 25-30 (overweight) היה שעור התמותה נמוך בכ- 20% משעור התמותה של בעלי המשקל הרגיל.
Obesity (Silver Spring). 2009 Jun 18. Epub ahead of print
מחקר באוסטרליה עם בני מעל גיל 70 הראה כי לשמנים קצת יותר, סיכוי לחיים ארוכים יותר מלבעלי המשקל הנורמלי.
Am J Geriatr Soc, 2010,58(2), 234-241
עוד מחקר שהראה השמנים חולי הלב מתים פחות מהרזים.
Arch Intern Med. 2005, 165(1), 55-61
במצבי השמנה יע עליה בפעילות האנטי-דלקתית (דרך הלפטין) המשפרת את התמודדות עם מצבי היפוקסיה.
Brain Behav Immun. 2009 Feb;23(2):169-75
ועוד מחקר על חולי לב, הפעם סקירה על יותר מ-22000 חולים בעלי לחץ דם גבוה ובעיות עורקים. נמצא כי לשמנים סיכוי נמוך יותר ללקות בהתקפי לב כמו גם למות בהשוואה לבעלי המשקל הנורמלי.
Am J Med. 2007 Oct;120(10):863-70
ועוד מחקר על פרדוקס ההשמנה המראה שלשמנים חולי לב סיכוי מופחת למות ממחלת הלב.
J Am Coll Cardiol, 2009; 53, 1925-1932
ועל איך זה דווקא השומן שמגן על הזקנים באשפוז.
http://www.ajcn.org/cgi/content/abstract/90/3/505?etoc
מימצאים מישראל מראים אף הם על הייתרון של עודף משקל בזקנה לחיים ארוכים…
ועוד מימצא מניו-יורק, כרגע בחיתוליו, לילדים השמנים יותר, בגילים 6-18, יש דווקא פחות "חורים" בשיניים מלילדים בעלי המשקל הממוצע.
מעניין עם הרסברטרול, המשפר את פעילות המיטוכונדריה ואף מאריך חיי עכברים קשור לפרדוקס ההשמנה?
מחקרים נוספים מסוכמים ברשימה "עגלגלות וברכה בצידה".
הסיכום ב- MEDPEDIA
21 ביוני 2007 בשעה 0:41 |
את מרתקת.
21 ביוני 2007 בשעה 6:59 |
ומכשפת את הסקרנים 🙂
21 ביוני 2007 בשעה 8:21 |
הלוך הרוחות בתקופה זו הוא נגד פולחן הדיאטה והאנורקסיה, שהופכים כבר למגיפה לא פחות ממגיפת ההשמנה. אנורקסיה זה גם לא בריא, וההתעסקות האובססיבית בחיצוניות ובאוכל (שלא אוכלים אפילו) היא לא בריאה נפשית.
לכן צצים מחקרים שמנסים לשכנע שבעצם זה לא כזה נורא להיות שמן, מבחינה בריאותית. גם מהבחינה האסתטית עולות הטפות נגד האנורקסיה של דוגמניות ושל המחקות אותן. המחקרים האלה הם מכשיר בידי החברה למתן לגיטימציה להשקפותיה.
21 ביוני 2007 בשעה 8:28 |
שנוותר על מחקרים? יש מקרים הרבה יותר סבוכים של מי ממן את המחקרים ובכל זאת קשה להסכים לא לחקור…
21 ביוני 2007 בשעה 8:35 |
הסיכויים של אותם שמנים להגיע בכלל לניתוחי לב,גדולים פי כמה מסיכוייהם של בעלי המשקל הממוצע.
21 ביוני 2007 בשעה 8:50 |
עודף משקל של כמה בדיוק? 10 ק"ג עודפים הם לא 30. ותמיד יש גם גורמים נוספים: עישון, נטייה גנטית, מסת שריר, רמת פעילות ביומיום, רמת מתח, ועוד.
טוב, בעצם אני חוזרת על הטענה שהמיספר על המאזניים הוא רק חלק מהסיפור. נראה לי מובן מאליו.
21 ביוני 2007 בשעה 8:51 |
הם מכשיר מצויין, שהשימוש הנאות בו יכול להשיג תוצאות רצויות מבחינה חברתית. למשל אם רוצים להלחם בעישון מסיבות חברתיות (זה מהווה מטרד ללא-מעשנים, למשל) אז אפשר לעשות שימוש במחקרים שמוכיחים שהעישון מזיק לבריאות. אנשים שאולי לא אכפת להם מזולתם, עשויים לשנות דעתם כשזה נוגע לגופם שלהם.
העובדה שתמיד אפשר לסדר מחקר שמוכיח את מה שרוצים לקבוע פוליטית לא צריכה להפריע. לדעתי רוב בני האדם לא מודעים לעובדה זו כל הזמן, וגם כשהם מודעים קשה להם להתגבר על ההתנייה התרבותית בה גדלנו, לפיה המדע הוא סמכות עליונה לקביעת האמת. זה בדיוק כמו שדתי שמאמין באלוהים עשוי פה ושם להטיל ספק באמיתות הדת, אבל הוא יתקשה מאד להתגבר על חינוכו, שגורם לו לנהוג על פי אותה דת, יהיו ספיקותיו אשר יהיו.
21 ביוני 2007 בשעה 14:05 |
מירב את צודקת לשמנים סיכוי גבוה יותר לחלות במחלות לב ובגלל צרפתי את המשפט האחרון שהראה כי התעמלות מקזזת את זה…יחד עם זה מטרת הרשימה היתה להראות שלגוף יכולה להיות תועלת ממצב המוביל להשמנה, והדוגמה שבמצב לחץ קריטי כמו אחרי ניתוח לב היה לשמנים סיכוי כפול להישאר בחיים לעומת בעלי המשקל הרגיל. הנה תקציר המאמר המקורי:
http://eurheartj.oxfordjournals.org/cgi/content/abstract/ehm220v3
ולשאלתך נטשה על איזה שמנים הם דיברו. במחקר הזה נמצא שהשמנים שדובר בהם היו בעלי
BMI גבוה מ-30
דהיינו משקל חלקי הגובה בריבוע…מעל 30 זה מאד שמנים לא רק עגלגלים…
23 ביוני 2007 בשעה 13:20 |
המדד הנ"ל לגמרי לא מדוייק ויש אנשים שלגביהם הוא חסר משמעות – למשל אנשים בגובה ממוצע / נמוכים בעלי מבנה גוף רחב
23 ביוני 2007 בשעה 15:22 |
BMI גבוה
אצל בנים ייתכן ממבנה גוף מוצק כמו למשל גוף מאד שרירי…לעומת זה, אצל בנות עם משקל גבוה זה קשור בהשמנה
http://pediatrics.aappublications.org/cgi/content/full/117/3/e487
24 ביוני 2007 בשעה 0:11 |
ואני אומר שבקרוב יצא מחקר שמראה שפעילות גופנית אינטנסיבית הורגת. רק בשבוע האחרון מתו שלושה גברים בגילאי 35-65 מדום לב באמצע רכיבה על אופניים. אני מכיר באזור שלי עוד שלושה שמתו השנה בנסיבות דומות.
דינה- זה לא ששמנים סובלים יותר ממחלות לב.
זה שמחלות לב והשמנת יתר הם שניהם סימפטומים של צריכת יתר של פחממות פשוטות קרי סוכר ועמילן וצריכת חסר של שומן.
ולכן הרזיה בעקבות שריפת קלוריות (חדר כושר, נסיעה על אופניים) ללא שינוי הרגלי צריכת המזון לא אמורה לשפר את השרידות מבחינת מחלות לב ואכן היא לא משפרת. ספורטאים רבים מתים צעירים עשירים רזים ו"בריאים" בגלל שהם אוכלים קורן פלקס וגרנולה כל בוקר ובמהלך הריצה הם ניזונים מפאור בר POWER BAR.
אגב ממציא הפאוור בר, בחור קנדי בשם בריאן מקסוול שהיה רץ אולימפי למרטון מטעם קנדה ומאמן אולימפי של קנדה מת בגיל 51, עשיר בריא וספורטאי מהתקפת לב סתם ככה באמצע הרחוב….
גיא
24 ביוני 2007 בשעה 8:27 |
גיא, אנחנו לא בעד הגזמות, וריצות מרתון זה הגזמות. כמוך אני חושבת שערך גליצמי נמוך בתזונה הוא מיטיב עם הבריאות אבל בלי פעילות גופנית זה לא יעשה מספיק לקידום הבריאות. אנא ראה את הקישור המצורף המראה שתזונה עם ערך גליצמי נמוך היתה אפקטיבית רק אצל ה"בריאים" במיוחד
http://jama.ama-assn.org/cgi/content/abstract/297/19/2092
ואני לא יכולה להימנע מלבקש אותך לקרוא את הסקר שעשיתי על ילדי תל אביב
http://www.emed.co.il/emed/new/usersite/content.asp?CatID=3&ContentID=113992
24 ביוני 2007 בשעה 23:56 |
תודה דינה.
אני מפרש אותם קצת אחרת ממך. לדעתי יש הסבר אחר לממצאים על השמנת היתר אצל הילדים, לאוו דווקא קשור לרמת הפעילות הגופנית או לכמות הקלוריות בתזונה אלא לעומס הגליקמי. עומס גליקמי כרוני אומר לא רק תנגודת אינסולין אלא עודף יצור כולסטרול. הבעיה עם עודף יצור כולסטרול איננה מחלות לב (כי כולסטרול לא גורם ולא קשור למחלות לב כפי שבטעות חושבים) אלא בכך שהוא המקור לכל ההורמונים וביחוד הורמוני המין. תוסיפי לכך כמות עצומה של קסנואסטרוגנים (חלבוני סויה למשל) בסביבה המודרנית ויש לך גורם להקדמת ההתפתחות המינית והקדמת המחזור אצל בנות מודרניות.
אם כל הסימפטיה שלי לפעילות גופנית וכל התועלת שאני יודע שיש בה, ביחוד נושא שיפור הכושר הגופני וסיבולת לב ריאה והרמת הHDL, אני חושב שהדעה שפעילות גופנית גורמת להרזיה ולמניעת המחלות הקשורות בהשמנת יתר איננה מבוססת מדעית. כמו שאת מציינת בעצמך אנשים שמנים בריאים הם יותר בריאים מאנשים רזים חולים….
ושוב- מבחינה ביוכימית השמנה לא נגרמת מצריכת שומן או מצריכת קלוריות. אין שום קשר בין קלוריות או שומן להשמנה!! השמנה נגרמת מעודף סוכר בדם. נקודה. ועודף כולסטרול גם נוצר מעודף סוכר בדם.
קצרה היריעה מלפרט כאן את ההסבר אבל כל מה שאני כותב כאן מבוסס מדעית. אנחנו יכולים להרחיב באוף ליין.
בברכה
גיא
25 ביוני 2007 בשעה 14:41 |
איך אתה יכול לפרש אחרת ממני את מסקנת החוקרים על הבדלי התזונה (המאמר הראשון למעלה):
Change in body weight and body fat percentage did not differ between the diet groups overall