אינסולין ואריכות חיים

היום אני שוב במצב רוח ביוכימי, אז אם לא בא לכם להשקיע בהבנת מעגלי חיים אני יכולה לחסוך לכם את קריאת כל הרשימה ולהגיע ישירות למסקנתה העכשווית – לחיים ארוכים יותר, כדאי לעשות פעילות גופנית ולהפחית באכילת לחם ודגנים. אפשר להזכיר כמובן גם את הרסברטרול… או לקרוא את המאמר שהופיע ב- ניו יורק טיימס.
והכל, עוד לפני שהתחלנו לדון בכוחנו בניהול מעגלי חיינו…

מחקר חדש שפורסם בעיתון SCIENCE מסביר למה כדאי להתעמל, למה כדאי לאכול במתינות וגם עוזר להבין את הפרדוקס שבמחקרי אריכות החיים בין זבובים ואנשים. נראה שדרך נבונה לחיים ארוכים היא למצוא את האיזון הנכון בניהול האינסולין במח ובגוף. 
כידוע, האינסולין משדר את הסיגנל החיוני לתאים להשתמש בסוכר שבדם. עם הגיל או עם השמנה, נהיים תאי הגוף פחות רגישים לאינסולין ואז מגביר הגוף את ייצורו. הרבה זמן חשבנו שהייצור המוגבר של האינסולין טוב לנו אבל עכשו מתברר שהוא פוגע במח וגורם לנו נזק. מחקרים קודמים עם זבובים ועם התולעת C. elegans הראו שהורדה של איתות האינסולין אכן מאריכה את חייהם, אך אצל יונקים הורדת האינסולין עלולה להוביל לסוכרת קטלנית. החוקרים מבית החולים לילדים בבוסטון חשדו שההסבר לחוסר ההתאמה בתוצאות, כמו גם לאפשרות של הארכת חיים טמון ביכולת להוריד את השפעת האינסולין במח אבל לא בגוף. לשם בחינת ההיפותיזה הזאת הם גידלו עכברים מהונדסים עם מעט חלבון Irs2, זהו חלבון האחראי על העברת מסר האינסולין וכדי לכוונו אל תאי המח הם הינדסו גם עכברים עם מעט ממנו רק בנוירונים.
כשהעכברים הזדקנו והשמינו, רגישותם לאינסולין פחתה וכמויות גדולות יותר של אינסולין החלו להפציץ את המח. בהשוואה לעכברים הרגילים חיו העכברים המהונדסים 18% יותר זמן. העכברים המהונדסים היו פעילים יותר, הם שמרו על מטבוליזם פעיל והיו בעלי רמות מגינות גבוהות של נוגדי-חימצון בגוף ובמח. לעומתם, נהיו העכברים הרגילים הרבה פחות פעילים עם ההזדקנות, הם איבדו את קצב המטבוליזם של הנעורים וגם סבלו מרמות נוגדי חימצון מופחתות שיכולות להוביל לנזקי מחלות כמו טרשת עורקים, אלצהיימר או סרטן.  
התוצאות אכן מחזקות את ההנחה שהפחתת השפעת האינסולין במח מאריכה חיים וייתכן שהפחתה כזאת היא אתגר רפואי יותר פשוט מאשר מלחמה בכל מחלות הזיקנה.
ואם מתעמקים במהלכיו של האינסולין, אז מאמר מוביל ב- PNAS הראה שהעמידות לאינסולין של השרירים קשורה במדווים רבים ומניחים שהיא המקור לסינדרום המטבולי.
בשלב זה הדרך הישירה להפחית את השפעת האינסולין במח (וגם בגוף) היא כמו שאנחנו כבר יודעים: לעשות הרבה התעמלות, להפחית באכילת פחמימות "ריקות" כמו סוכר או קמח לבן…נשמע מוכר?

Brain IRS2 Signaling Coordinates Life Span and Nutrient Homeostasis
Science 2007, 317(5836), 369-372

מאמר נוסף על יעילות פעילות גופנית משולבת (אירובי והתנגדות) בטיפול בסוכרת.
Ann Intern Med 2007;147 357-369

ועוד סקירה מקיפה על המטבוליזם ואריכות ימים ב- Experimental Gerontology, גם היא מדגישה את חשיבות השפעת האינסולין.

אכילת יותר מדי פחמימות "ריקות", בעלות הערך הגליצמי הגבוה, קשורה גם עם עליה של 20% בסיכוי למחלת הראייה age-related macular degeneration
American Journal of Clinical Nutrition, 2007; 86: 180-8

וניסוי מעניין על השפעת דיאטת raw food על סוכרת…

מודעות פרסומת

תגובה אחת to “אינסולין ואריכות חיים”

  1. א.ט. Says:

    http://www.notes.co.il/eti/34373.asp

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: