שיר השרירים

ראיתי עכשו סרטון מקסים של סיר רובינסון המסביר בפשטות איך מערכת החינוך בנויה לעקור מקרבנו את היצירתיות עימה כולנו נולדנו. בין הדברים שהוא ציין היתה העובדה הפשוטה שעיקר החינוך מתרכז ב"ראש" וההתייחסות לכלל הגוף היא פחות או יותר כאל מנשא לראש. הוא הראה איך דירוג ההשכלה נותן למתמטיקה מקום גבוה ולריקוד מקום נמוך למרות שמבחינת מהותנו יש יותר האוהבים לרקוד מאשר לפתור בעיות בחשבון. וכשאנחנו מדברים על יצירתיות, נראה שלהפעלת הגוף יש דווקא מקום הרבה יותר מרכזי. זה כמובן מצא חן בעיני מאד…להזכירכם קראתי לבלוג הזה "שיר השרירים"…
וכרגיל, מגיעים גם לחדשת מדע רלבנטית – ללמוד עם מחוות ידיים. לדבר עם הידיים תמיד נראה לי יותר מעניין ועכשו אני מתחילה להבין גם למה. באוניברסיטת רוצ'סטר הראו החוקרים שתלמידים שלמדו אלגברה עם מחוות ידיים זכרו את החומר הנלמד אחרי 3 שבועות פי 3 יותר מאשר תלמידים שלמדו את החומר רק באמצעות דיבור.
דרך אגב, מעניין שבחקר ההתנהגות אכן הראו שמחוות ידיים קשורות עם העברת מסרים מתוחכמת יותר מאשר למשל הבעות פנים…
תנועות הגוף יכולות גם לעזור בפתרון בעיות חשיבה…

ועוד מידע על תנועה וקוגניטיביות…
ואצל הילדים ה- ADHD ההתנועעות הבלתי פוסקת היא ממש חיונית…
אז הולכים לרקוד? או לפחות לדבר עם תנועה…

Gesturing makes learning last
Cognition. June, 2007

This entry was posted on 31 ביולי 2007 at 22:01 and is filed under רשתות מידע וניטריק אוקסיד. You can follow any responses to this entry through the RSS 2.0 feed. You can leave a response, or trackback from your own site.