חוקרים מטקסס מאמינים שהם איתרו את הגן האחראי לכמות אגירת שומן… מזבוב הפירות והתולעים ועד העכברים והמין האנושי, רב היצורים מכילים את הגן adipose הפועל כפי הנראה כחיישן המנחה את הגוף אם וכמה לאגור או לא לאגור שומן. הגן נמצא כבר לפני כ- 50 שנה אבל אז לא היה ידוע תפקידו בגוף. בעזרת מיגוון טכניקות כולל הנדסה גנטית של הגן – adipose בעכברים, הצליחו החוקרים להראות שהם יכולים לנתב את מדיניות גוף העכבר בנושא כמה שומן לאגור ו/או לא לאגור אותו כלל. וזאת כמובן בלי תלות בכמות התזונה או הפעילות הגופנית.
תארו לכם להיות בעלי היכולת להחליט בדיוק כמה שומן לאגור…
Cell Metabolism, 2007, 6, 195-207
ובאותו גיליון של Cell Meatbolism יש גם מאמר המראה איך אפשר להפעיל הרבה ביזבוז אנרגיה (=הרזייה) על ידי הפעלת מעגל כושל של תחלופת חלבונים.
למתעניינים בדרכי אגירת השומן בתא, חוקרים מניו-יורק הראו שני גנים המעורבים בבניית טיפות השומן בתא.
ובינתיים עד שנדע להפעיל את ה-adipose ואנחנו עדיין צריכים להתעמל … מעניין לקרוא על ה- follistatin. זהו חלבון המקדם דרמטית (פי 4) את מסת השרירים, כשמנטרלים את הגן מיוסטטין, והוא מסוגל להפוך עכבר לעכבר רב עוצמה – mighty mouse.
PLoS ONE. 2007 Aug 29;2(8):e789
ואל תשכחו את המימצאים על חוכמת העכברים שנבחנה במבוכים והיתה קשורה עם מידת הפעילות הגופנית שהם נהגו להפעיל…הזזים יותר גם חכמים יותר. זה דרך אגב נכון גם אצל אנשים…התנועה הרי מחדשת את תאי המח.

מעניין שתמיד כשאני מתחילה רשימה עם רעיון לא-התעמלותי להתגבר על בעיית ההשמנה, איכשהוא אני תמיד מסיימת את הרשימה עם מימצאים מרתקים המראים כמה כדאי להתעמל…אז להת', אני הולכת לכושר…
6 בספטמבר 2007 ב- 7:39 |
רוצה שימצאו את הגן הזה, כבר שנים שאני מפנטז על זה ועל הגלולה שתדע לנטרל, להביס ולתעתע בו. תודה על הפוסט
6 בספטמבר 2007 ב- 8:45 |
רבים יצטרפו אליך…אני מניחה שאתה לא תאהב את התמונה שהוספתי…
🙂
6 בספטמבר 2007 ב- 23:06 |
לפחות בשביל המצב רוח, לא?
6 בספטמבר 2007 ב- 23:35 |
מצב רוח טוב, נעורים, חוכמה, כח, הורדת לחץ דם, פחות סרטן ושאר מחלות, פחות דיכאון, זיכרון משופר וזה רק מה שעלה במוחי כרגע …,
8 בספטמבר 2007 ב- 23:09 |
את כ"כ חכמה ויש לך כ"כ הרבה ידע , איזה יופי , שנה טובה
טרי
9 בספטמבר 2007 ב- 7:50 |
ומבורכת
10 בספטמבר 2007 ב- 16:08 |
אני סבלתי מהשמנה כל ימי חיי אבל אחרי שחזרתי משוויץ גיליתי שהמניע לנו לרזות הוא אכילת מאכלים לא אורגנים אלא מאכלים שבהם השתמשו בחומרים כימיים.
אם היינו אוכלים יותר מאכלים אורגניים ומתרחקים בפסט פוד וממאכלים שהשתמשו בחומרים כימיים, אנחנו נרזה ונחיה חיים ארוכים יותר ובריאים יותר.
10 בספטמבר 2007 ב- 20:10 |
ואל תשכחי גם להתעמל….אצלי זה עשה פלאים…
שנה טובה
11 בספטמבר 2007 ב- 15:29 |
גם לך יקירתי 🙂