Archive for נובמבר, 2007

סוף סוף גילינו, מדיטציה טובה לגוף ולנפש

28 בנובמבר 2007

מה שידעו במזרח כבר אלפי שנים אנחנו המדענים במערב לומדים לאט.
מחקר שנעשה בגרמניה בחן את השפעת תירגול מדיטציה על יכולות הטיפול של מטפלי נפש. הצלחת הטיפול של 124 מטופלים במהלך 9 שבועות, נבחנה עם 18 מטפלים שמחציתם עשו מדיטציית זן ומחציתם לא עשו. המטפלים חולקו למתרגלי המדיטציה או לא באופן אקראי. הצלחת הטיפול נבחנה על ידי שאלונים  STEP, VEV ו- SCL-90-R ובכולם היתה הערכה גבוהה יותר אצל המטפלים שתרגלו מדיטציה. אצל המטופלים שטופלו על ידי מתרגלי המדיטציה היתה ירידה ניכרת יותר בתופעות ההפרעות הפסיכולוגיות כולל חרדה, סומטיזציה, עוינות, פוביה, חשיבה פרנואידית, אובססיה ועוד.
Psychother Psychosom. 2007;76(6):332-8
החוקרים ממליצים על שילוב מדיטציה במהלך הטיפולים הנפשיים. ואכן נראה שהרבה פסיכולוגים מתחילים לעשות זאת.
והאמת, למה רק למטפלי הנפש? אני מזמן הצעתי להכניס את המדיטציה כקורס חובה בבתי הספר, היא הרי משפרת קשב, יכולה לנתב את הפיזיולוגיה, וכך להיטיב עם הביצועים של הרבה עיסוקים בני זמננו. ראו למשל את שיפור הסינדרום המטבולי:
Arch Intern Med. 2006;166:1218-1224
או את הירידה בלחץ דם גבוה הקשורה עם מדיטציה טרנסנדנטלית:
Current Hypertension Reports 2007, 9:520-528
או שיפור נדודי השינה בעקבות מדיטציה:
Sleep 2009, the 23rd Annual Meeting of the Associated Professional Sleep Societies

זוכרים את הגז הרדיקלי NO ויכולות הקשב שלנו?

על חלק מדרכי ההשפעה של מדיטציה דיווחו חוקרים מוויסקונסין שהראו איך המדיטציה מייעלת את ניהול המידע במח… ויש גם סרטון
PLoS Biol. 2007 Jun;5(6):e138
וגם משפיעה על מידת האמפתיה שמרגישים,
PLoS ONE, 2008, 3(3): e1897
מעניין ההבדל בפעילות המח של המיומנים במדיטציה לעומת המתחילים ולעומת המאד מאד מיומנים, 2 קישורים…
Proc Natl Acad Sci U S A. 2007 Jul 3;104(27):11483-8
Evid. Based Complement. Altern. Med., October 27, 2007

פעילותינו משפיעה על פעילות ילדינו

27 בנובמבר 2007

לא כאילו שלא ידענו שהורים משפיעים על ילדיהם, אלא שבדאגה הגוברת והולכת לחוסר הפעילות הגופנית אצל הילדים ניסו לבחון האם יש השפעה ישירה של פעילות ההורים על פעילות הילדים.
החוקרים מבריטניה בחנו את פעילות ההורים בשנים הראשונות בחיי הילדים והשפעתה על פעילותם של הילדים בשנים המאוחרות. במעקב אחרי הפעילות הגופנית של 5451 ילדים בגילים 11-12 שנים, נמצא כי פעילות גופנית של האם בזמן ההריון, הליכה או שחייה כמו גם פעילות גופנית של ההורים כשהילדים היו בגיל 21 חודשים תורמים לעליה בסיכוי הילדים הגדולים לזוז יותר ולהיות פעילים גופנית. אז אם עד כה לא היו לכם מספיק סיבות לזוז, הנה עוד אחת – לטובת הילדים.
BMJ 2008;336:26-29

במחקר אחר שנעשה באוסטרליה נמצא כי התנהגות מתירנית ו"לא אכפתית" של האבות, אבל לא של האמהות, היתה קשורה עם סיכוי מוגבר של הילדים (גילים 4-5 שנים) להיות בעלי עודף משקל. 
PEDIATRICS, 2007, 120(6), e1520-e1527

כמה מכם רוצים לרזות? כמה מכם רוצים לזוז?

22 בנובמבר 2007

בסקר שנעשה באוניברסיטת קורנל נמצא כי 90% מהסטודנטים, בנים ובנות, רוצים לרזות!!!
הבעייה שהרצון לרזות אינו תלוי במשקל שכן גם בעלי משקל נכון וגם חלק מהרזים (בעיקר רזות) רוצים לרזות. בממוצע כולם רוצים לרזות כ- 4 ק"ג. ביקורת נשמעה מפי החוקרים כלפי השמנים שלא הביעו רצון להשיל מספיק ק"ג.
זה לא ממש מפתיע, קחו למשל את הסקר האחרון של Girlguiding UK בבריטניה, הוא הראה כי ילדות ואפילו בגיל 7 מאמינות שיש קשר בין רזון ובין אושר. אין!!!
אם במקרה גם אתם חושבים שיש קשר כזה, אז אנא הקשיבו למקדמי הפסיכולוגיה החיובית, כמו למשל לד"ר טל בן שחר שמסביר ברחבי העולם כי האושר הוא אינו תולדה של הישג זה או אחר אלא תוצאה של היכולת לקבל את עצמנו וגם כמובן של פעילות גופנית.
זה היה כ"כ הרבה יותר נבון אם היו מכוונים את הסטודנטים לזוז ולא להישקל…ומה עם קצת פיתוח של הערכה עצמית?

בכל מקרה, ברור לכולנו שכדאי לעשות הערכות מחודשות להתמודדות עם ההשמנה
במחקר אחר, מקונטיקט, בו עקבו אחרי מנהגי הדיאטה וההרזיה אצל בני נוער במשך 10 השנים האחרונות, נמצאה עליה ניכרת בניסיונות להרזיה. העליה הגבוהה ביותר נראתה אצל הבנות הלבנות ואילו הנמוכה ביותר אצל הבנות השחורות. נראה שבין השחורים, הבנות אינן משתפות פעולה עם הלחץ החברתי להיות רזות.
מעניין אם זה קשור לתנועתיות המדהימה של השחורים, תנועתיות שבוודאי עוזרת להם לקבל את עצמם הרבה יותר בטבעיות, ראו למשל את ההופעה של הלהקה המדהימה Arrested Development
שימו לב איך הם זזים…הלוואי עלי…
ועוד סקר מאוניברסיטות באת' שהראה שהפחד מלהראות לא טוב יכול להיות סיבה חשובה להתמדה באימונים בחדר הכושר.

 
תמונה נבחרת של רויטרס

לא נראה שיש טעם להשתמש בגלולות להרזיה

20 בנובמבר 2007

בסקירה מקפת של מידת ההרזיה, אחרי יותר משנה, עם שימוש בשלושת סוגי גלולות ההרזיה המובילות, נמצא כי ההרזיה היתה קטנה בלבד ואילו הנזקים המלווים מדאיגים. ב- 30 המחקרים שנסקרו, נבדקו מעל 20000 משתמשים בגלולות אורליסטט orlistat, רימונבנט (אקומפליה) rimonabant או סיבוטראמין sibutramine. אני מניחה שאם יימשך המעקב ל- 5 שנים לא יראו הבדלים כלל בין המשתמשים או הלא-משתמשים בגלולות. המימצאים, הידועים כמובן לחברות התרופות, אינם מונעים מהן להמשיך לשווק באגרסיביות את התרופות…והם גם מצליחות, בעשר השנים האחרונות היתה באנגליה עליה של פי 8 במספר מירשמים לתרופות ההרזייה שנתנו על ידי הרופאים (רובן אורליסטט).
ועוד אזהרה חדשה לגבי הנזקים של שימוש בתרופה רימונבנט לילדים.
וסוף סוף יצא איסור השימוש באקומפליה!!!
זהירות מתרופות הרזיה תמיד חשובה, לאחרונה הראו נזקים בלב גם 7 שנים אחרי הפסקת השימוש בתרופה הישנה – Fenfluramine שמזמן נאסר השימוש בה.
למי שעוקב אחרי הפירסומים כאן, זה בוודאי לא מפתיע…אם אין התייחסות להסרת "דאגת הגוף" ברור שהגוף יפעיל את מיגוון מנגנוניו ויחזיר לעצמו את מירב השומן האבוד. פיתוח הגלולה ההתעמלותית עשוי כן לתת תשובה… בוחנים עוד תרופת הרזיה מטיפוס חדש – taranabant זוהי תרופה חוסמת קנבינואידים המפחיתה תיאבון ומגבירה פעילות גופנית שוטפת.
מעניין שהראו חוקרים מאנגליה שמתן של תרופות אנטיפסיכוטיות קשורות עם הגברת הסיכוי של סיכוי שבץ.

אז אתם באים לזוז? לא נראה שנצליח לעקוף את זה בזמן הקרוב. דרך אגב, אם אתם רוצים למצוא את מקומכם בחדר הכושר הציצו לביוספרה של מכוני הכושר… 
זה לא חדש אבל שוב הוכיחו שממש לא כדאי לשבת יותר מדי
ובייחוד בנות, שימו לב, שיעור התמותה ממחלות לב עולה בשנים האחרונות, אצל המין שלנו ביותר מ-1% כל שנה…

על השעון הביולוגי ומיקצב האנרגיה היומית

19 בנובמבר 2007

אנחנו יודעים שמחזור האנרגיה היומי שלנו מתודלק על ידי חמצן, אבל השאלה היא איך נשמר המיקצב המטבולי בגופנו? איך ומה מופעל מתי?
קצת על השאלות הנ"ל, ענו חוקרים מפנסילבניה אשר מצאו שהחלבון המכונה Rev-erb מתאם, בהתאם לשעון הביולוגי, את ה- heme נשא החמצן, כדי לכלכל את מיקצב המטבוליזם.
המחקר פורסם ב- Science Express כדי להקדים את הפרסום ב-Science .
מחקרים רבים כולל הנוכחי, מצביעים על קשר בין השעון הביולוגי ובין תהליכים מטבוליים כמו השמנה או סוכרת. חלבונים כמו ה- Rev-erb הם גיר ההילוכים של השעון והבנת תפקידם יכולה לפיכך להוביל לפיתרון המחלות. מה שגילו במחקר הנוכחי הוא את הקשר בין ה- heme  ובין מרכיב זה של השעון הביולוגי. ה- heme  מייצג את הדרך הכי חשובה בגופנו להובלה ולשימוש בחמצן, הוא המעביר את החמצן בדם ומזרם הדם דרך ה- heme שבתוך התא, אל התא הזקוק לחמצן לנשימתו התאית.
המימצאים האלה מצביעים על הקשר בין השעון הביולוגי בן ה- 24 שעות ובין מיגוון התהליכים המטבוליים האמורים לפעול בהתאם למיקצב היומי המתאים לשינה וליקיצה, לזמני פירוק המזון וכד'. כבר מצאו למשל, כי מעט מדי שינה יכולה להגביר את בעיית ההשמנה ולכן כאן אולי טמון פיתרון אפשרי.
כמו הרבה מימצאים חדשים זה מתחיל להיות ברור שהשיקולים בניהול גופנו הם כוללים ולא רגעיים וכדאי להביט על המטבוליזם שלנו ממבט על.
מידע על המיקצבים היומיים בוודאי יתרום רבות להבנת בריאותנו ואני כמובן לא יכולה שלא להזכיר את תיאומי הגז ניטריק אוקסיד שבוודאי מסייעים להליכים.

הרזייה ארוכת טווח

18 בנובמבר 2007

כל הותיקים שניסו הרבה פעמים לרזות כבר יודעים שלגוף מהלכים משלו ולמרות שלרזות זה יחסית פשוט, הבעייה האמיתית היא איך למנוע את ההשמנה החוזרת. דיברנו כאן על מהלכי תאי השומן הדואגים להחזיר לעצמם את השומן שאיבדו בהרזייה ואני כרגיל מנסה להפנות תשומת לב לשרירים שיכולים לעזור לנו להפנות את תשומת לבנו/גופנו מההשמנה.
לפני כבר יותר מ- 10 שנים הקימו 2 רופאים בארה"ב את ה- The National Weight Control Registry מירשם משתתפים שהצליחו לרזות כ- 15 ק"ג ושמרו על זה יותר משנה…כיום יש כבר במירשם כ- 4000 משתתפים, כצפוי רובם נשים (80%)… מדי פעם מתפרסמים מימצאי מחקר על הקבוצה הזאת כשהמטרה המובילה היא לבחון מה מאפשר הצלחת הרזייה ארוכת טווח.
מהמימצאים עד כה נראה שיש כמה תכונות משותפות לשומרים על הרזיה ארוכת טווח והם: פעילות גופנית קבועה כל יום לפחות שעה, תזונה דלת קלוריות, מעקב קבוע אחרי המשקל (לפחות פעם בשבוע), 62% מהנרשמים רואים טלויזיה פחות מעשר שעות בשבוע (מעניין כמה שעות אינטרנט?) ו- 78% מהם מקפידים לאכול ארוחת בוקר כל יום.
מזה? מימצאים כל כך אלמנטריים? אין חדש תחת השמש?

אולי ברבות הימין מיחשוב הגוף יוכל לעזור…
ובינתיים, אני מקווה שיענו לי מהמירשם על שאלתי אם יש נתונים על הקשר בין מסת השרירים וההרזייה ארוכת הטווח…
בכל מקרה כולם מתחילים להבין שההתמודדות עם מגפת ההשמנה אינה פשוטה… 

הבנות שלא אוהבות איך שהן נראות כשהן עושות התעמלות

15 בנובמבר 2007

סקר שפורסם היום על ידי ה- Women’s Sport and Fitness Foundation חשף את אחת מהבעיות המובילות את הנשים סחור סחור בניסיון לפתור את בעית מיעוט הפעילות הגופנית אצלן. לרבות חשוב המראה יותר מהבריאות והיות והן לא אוהבות איך שהן נראות כשהן מתעמלות, הן מעדיפות לוותר על הפעילות הגופנית. אחרות דיווחו שהן פשוט לא אוהבות את זה ואחרות לא אוהבות את הדימוי הפעיל של ספורטיביות.
 הנה כמה מהמימצאים:
* יותר מ- 80% מהנשים לא עושות מספיק פעילות גופנית לבריאותן.
* בנות בגילים 16-24 שנים פעילות פיזית הרבה פחות (50%) מהבנים.
* 90% מהנשים מרגישות לחץ להיות רזות.
* כמחצית מהנשים מתחת לגיל 35 מרגישות לחץ כבד יותר על להיות רזות מאשר על להיות בריאות.
* 25% מהנשים דיווחו שהן לא אוהבות את הדרך שבה הן נראות כשהן מתעמלות.
* כרבע מהנשים טענו שפעילות גופנית בבית הספר גרמה להם לתעב ספורט.
* 40% מהבנות, כולל ילדות כבר מגיל 7 לא רוצות להראות כספורטיביות.
 
וואוו…כמה הרבה הנחות יסוד בעייתיות…יש לכם הצעות לשינוי?

עגלגלות וברכה בצידה

12 בנובמבר 2007

אחרי הרבה שנים שרזון הוא סמל היופי, מתגבר עכשו הסיכוי שאולי עגלגלות קלה תתפוס את מקומו. הסיבה פשוטה – חיים ארוכים יותר לעגלגלים chubby.
כאן כדאי להזכיר שמי שמוחה בקביעות נגד המדיניות המעוותת וההרבה פעמים הלא אמינה נגד השמנים, היא סנדי שוורץ בבלוג המעניין שלה Junkfood Science.
בעגלגלים (כשליש מהאוכלוסיה בארה"ב) הכוונה לבעלי משקל עודף עם BMI שבין 25-30. BodyMassIndex ממוצע הוא בין 20-25, אצל שמנים מאד הוא מעל 30 ואצל רזים מאד הוא מתחת ל-18.5.
בשנתיים האחרונות סיכמו חוקרי ה- FDA את שיעור התמותה באוכלוסיה ביחס למידת ההשמנה. עובדו נתוני תמותה וסיבות תמותה של יותר מ- 2 מיליון אנשים מעל גיל 25 שנה. בקבוצת העגלגלים נמצא שיעור התמותה הנמוך ביותר ביחס לקבוצות האחרות, לדוגמה, בקבוצה זו מתו 100000 איש פחות מאשר היו מתים לו היו בעלי משקל ממוצע. זה נכון שלנוטים להשמנה יש סיכוי מוגבר למות ממחלות לב אבל לרזים יש סיכוי מוגבר למות מכל הגורמים פרט למחלות לב או סרטן.
מחקר אחר שהראה את יתרונות ה"עגלגלות" כלל נשים שהגיעו לגיל המעבר וסיכויין הנמוך יותר לאסטמה אם ה- BMI שלהם נע בין 23-28.
לדעתי המחקר שהיה כדאי לעשות הוא לבחון את הקשר בין הפעילות הגופנית ובין הסיכוי לחלות ולמות, או אולי להשוות לרמות רקמת השריר?… מי שהשמין סיכוייו לרזות לא נהדרים אבל סיכוייו להבריא הם רבים אם יוסיף פעילות גופנית לחיי היום-יום…השומן שנצבר מייצג מצב "מודאג" שיכול כבר להיות בעצם לא רלבנטי בכלל למצב הבריאות העכשווי…דרך אגב, ראו למשל איך האבור'יגינים התייחסו להשמנה, אצלם, כולם זזו…

רובנס היה נהנה לקרוא את המחקר הזה…
 

להזכירכם, כבר היתה כאן רשימה על מתי בכל זאת כדאי להיות שמן
וגם על דיון ברדיו הבריטי על טעויות הערכת נזקי ההשמנה

פעילות גופנית טובה לראש

9 בנובמבר 2007
מתחילים להרגיש קצת איטיים בחשיבה? התחלתם להתאמן בתרגילי סודוקו  או אחרים, אחרי שקראתם שהם משפרים את היכולות הקוגניטיביות שלנו? אתם לא היחידים המודאגים מדעיכה בכישורי המח המלווה את השנים החולפות, השנה מעריכים בארה"ב כי אנשים ישקיעו כ- 80 מיליון דולר בתוכניות מחשב לשיפור החשיבה.
 
כאן מוצעת גישה יותר יעילה לתפקודי המח – פעילות גופנית.
התעמלות משפרת את מכלול יכולות הביצוע של תפקידי המח השונים. זה כולל פונקציות מוחיות בסיסיות כמו מהירות עיבוד מידע, מהירות תגובה או תהליכי זיכרון.

ביצוע פעילויות מח שונות מתחיל להידרדר כשאנשים מגיעים לשנות ה- 70 בחייהם. אולם, כשהאנשים הזקנים התעמלו במהלך חייהם, רמות הביצוע שלהם הרבה יותר טובות לעומת הביצוע של אנשים באותו גיל שלא התעמלו. מעניין לציין שבני 70 שלא התעמלו אבל המתחילים להתעמל מאוחר, יכולים להחזיר לעצמם חלק מכושר הביצוע של תפקודי המח.
ההתעמלות קשורה עם סיכון מופחת לדמנציה מאוחר בחיים. לאנשים המתאמנים בהתעמלות בגיל העמידה, יש סיכוי של כשליש לקבל אלצהיימר בשנות ה- 70 לחיים, וזאת לעומת אלה שאינם מתעמלים. אפילו אנשים שהחלו להתעמל רק בשנות ה- 60 לחייהם מפחיתים במחצית את הסיכוי לקבלת אלצהיימר.
אימון כושר של אנשים מפחית את ההתכווצות תלוית הגיל של הקורטקס הקדמי במח, האחראי למיגוון פעילויות מח. אצל מכרסמים למשל, הראו שהתעמלות מגבירה את מספר נימי הדם להגברת זרימת הדם ולשיפור האנרגיה של תאי העצב. תרגילי התעמלות משפרים גם את בריאות הלב וכלי הדם, ומונעים התקף לב או שבץ הפוגע במח.
ולבסוף, ההתעמלות גורמת לשחרור גורמי צמיחה וחלבונים המגדילים את התקשורת בין הנוירונים בהיפוקמפוס, איזור האחראי על זיכרון. אכן, כל אחד מגורמים אלה מוביל לשיפור ביכולת הקוגניטיבית.

מאיפה שלא נבחן את זה…תמיד כדאי לעשות פעילות גופנית… ראו עוד מידע ברשימה זזים ומחדשים את תאי המח. וכמעט שכחתי…כדאי גם לקחת תוסף אומגה -3, או לאכול הרבה דגים…אורגניים כמובן, שלא יהיו מזוהמים עם כספית.

קישור למאמר מהניו יורק טיימס על הקשר בין פעילות גופנית ובין היכולות הקוגניטיביות.
עוד מאמר  WIRED
Up Your Intelligence by Choosing Your Exercise Wisely

Fit for Consumption עסקים של כושר

7 בנובמבר 2007

דו"ח מקיף פורסם על ידי ד"ר סמית מגוויאר מאוניברסיטת לייסטר ובחן את עסקי תעשיית הכושר, הדו"ח כולל מחקרים על מכוני כושר, מאמנים אישיים ועל המדיה ודרכי השיווק של התעשיה הזאת.
אחת השאלות המרכזיות בדו"ח היא למה לא הצליחה תעשיית הכושר להתמודד עם בעיית ההשמנה בחברתנו? וזאת למרות התמיכה הגדולה מצד המדע והרפואה והשיווק האגרסיבי בכל ערוצי התקשורת של ההכרח בפעילות גופנית להרזייה ולבריאות.
הדו"ח מציע מספר סיבות אפשריות לכישלון:
–          תעשיית הכושר אינה מחולקת שווה בין רבדי האוכלוסיה – דווקא באוכלוסיות מעוטות יכולת בהן אחוז ההשמנה הוא גבוה, אין יכולת כלכלית לממן את ההוצאות הכרוכות בפעילות לכושר. בארה"ב למשל 50% מחברי מכוני הכושר שייכים לקבוצת ה-20% העליונה מבעלי ההכנסה.
–          תעשיית הכושר מוצגת באופן כללי כשעשוע של תרבות הפנאי ולא כחלק אינטגרלי וחיוני מחיי היום-יום. בנוסף, הכושר הוא נושא אישי ומי שרוצה בו חייב לפנות לעצמו פלח זמן נוסף ביומן פעילויות דחוס. מה דעתכם להפוך את העניין החיוני הזה לנושא של כולנו שהפיתרון שלו יהיה משולב מראש בחיי העבודה או הלימודים השוטפים?
–          הדגש העיקרי של תרבות הכושר מופנה למראה הבריא והיפה והרבה פחות מדי למהות של בריאות ושלומות. מעטים מאיתנו חושבים למשל, שפעילות גופנית יכולה להיות כייפית בלי קשר לתוצאותיה ולכן לא טורחים לחפש את הפעילות המתאימה והאהובה שבה קל להתמיד.
 
אני כמובן אוסיף שמה שהם "שכחו" בדו"ח הוא הדגש המרכזי של "הסרת דאגת הגוף" שבלעדיו הרזייה ארוכת טווח היא מאד קשה להשגה…
 
ואולי כאן גם המקום להדגיש שהיות וזה כל כך קשה לשכנע את תאי השומן לוותר על השומן שהם כבר אגרו, יהיה זה הרבה יותר נבון להפנות את המאמצים החברתיים למניעת ההשמנה מראש… אצל הילדים…

Fit for Consumption: Sociology and the Business of Fitness
Dr. Jennifer Smith Maguire, University of Leicester 
Synopsis of Findings
The Fitness Industry and the Problems of Obesity and Inactivity