ביצוע פעילויות מח שונות מתחיל להידרדר כשאנשים מגיעים לשנות ה- 70 בחייהם. אולם, כשהאנשים הזקנים התעמלו במהלך חייהם, רמות הביצוע שלהם הרבה יותר טובות לעומת הביצוע של אנשים באותו גיל שלא התעמלו. מעניין לציין שבני 70 שלא התעמלו אבל המתחילים להתעמל מאוחר, יכולים להחזיר לעצמם חלק מכושר הביצוע של תפקודי המח.
ההתעמלות קשורה עם סיכון מופחת לדמנציה מאוחר בחיים. לאנשים המתאמנים בהתעמלות בגיל העמידה, יש סיכוי של כשליש לקבל אלצהיימר בשנות ה- 70 לחיים, וזאת לעומת אלה שאינם מתעמלים. אפילו אנשים שהחלו להתעמל רק בשנות ה- 60 לחייהם מפחיתים במחצית את הסיכוי לקבלת אלצהיימר.
אימון כושר של אנשים מפחית את ההתכווצות תלוית הגיל של הקורטקס הקדמי במח, האחראי למיגוון פעילויות מח. אצל מכרסמים למשל, הראו שהתעמלות מגבירה את מספר נימי הדם להגברת זרימת הדם ולשיפור האנרגיה של תאי העצב. תרגילי התעמלות משפרים גם את בריאות הלב וכלי הדם, ומונעים התקף לב או שבץ הפוגע במח.
ולבסוף, ההתעמלות גורמת לשחרור גורמי צמיחה וחלבונים המגדילים את התקשורת בין הנוירונים בהיפוקמפוס, איזור האחראי על זיכרון. אכן, כל אחד מגורמים אלה מוביל לשיפור ביכולת הקוגניטיבית.

9 בנובמבר 2007 ב- 14:45 |
אל תתעצלי. תרגמי את העיקר לעצלנים
9 בנובמבר 2007 ב- 15:44 |
שלחתי את המאמר לאמא שלי בת 84 בבית דיור מוגן
9 בנובמבר 2007 ב- 16:39 |
סרנה, בסדר – תירגמתי…האם זה אומר שאתה לא מתעצל ומתעמל?
אריאלה, נסי לשכנע את אמא שלך לזוז…
9 בנובמבר 2007 ב- 20:48 |
שתי נקודות קצרצרות:
קודם כל להיבט הישראלי המתבקש- אחד מחלוצי ה"בריין פיטנס" הוא פרופסור שלמה ברניץ הישראלי שפיתח תוכנה לאימון היכולות הקוגניטיביות. ניתן לקרוא עליה כאן:
http://www.cognifit.co.il
מעבר לכך, לכל מי שמתעניין בנושא אני ממליץ על הבלוג הבא שמתמקד ברובו בנושא של בריין פיטנס:
http://www.sharpbrains.com/blog
9 בנובמבר 2007 ב- 20:49 |
המקלדת שלי מתחילה להישחק: שמו ברזניץ, ולא ברניץ
9 בנובמבר 2007 ב- 22:35 |
תודה, בלוג מעניין…