רוב ההשמנה היא תלוית גנים

מגפת ההשמנה שמתפשטת גם בקרב הילדים מדאיגה רבים שכן ההצלחות ארוכות הטווח בהרזייה הן מעטות. כדי לברר מה חלקה של הגנטיקה במגיפה, נעשה בלונדון מחקר מקיף שעקב אחרי מצב ההשמנה (משקל, גובה והיקף מותניים) של  יותר מ- 5000 זוגות תאומים בגילים 8-11. בהשוואה בין סיכויי ההשמנה של תאומים זהים לתאומים שאינם זהים, הראו החוקרים קורלציה גנטית של 77% עם השמנה ורק 23% עם גורמים סביבתיים.
זה לא לגמרי מפתיע שכן המוני גנים קשורים עם משקל, בעכברים הראו שכ-6000 גנים (~25% מהגנום) מעורבים במשקלם. גם הרזון הוא תלוי גנים, את זה הראו חוקרים מבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל-אביב שבחנו יותר מ- 1500 זוגות תאומים זהים ולא-זהים.עכשו הם מנסים לפתח מיבדק גנטי לרזון.
אבל בל נשכח, בהשוואת מתעמלים ולא מתעמלים בזוגות תאומים במשך 30 שנה היו המתעמלים רזים יותר.
נראה שהבנת הגנטיקה של ההשמנה נעשית חיונית… ואכן, הבריטים גילו למשל את גן ההשמנה FTO שהוא מאד נפוץ. מחצית מהבריטים נושאים עותק של וריאנט שמכביד על משקלם בכ- 1.6 ק"ג בעוד שכ- 16% מהבריטים נושאים שני עותקים של הוריאנט הקשור עם יתר משקל של כ- 3 ק"ג וגם סיכוי מוגבר לסוכרת…וזה רק גן אחד…  יחד עם זה חשוב לזכור, התעמלות מנעה את ההשמנה גם מבעלי הוריאנט הקשור בה.
ועוד דוגמה לסיבה אחרת להשמנה, הגנטיקה מובילה את ההיפותלמוס שבמח העכברים להיות פחות רגיש להורמון לפטין ולתחושת השובע.
הגנטיקה של ההשמנה היא מאד מורכבת ורק במקרי השמנה קיצוניים אפשר לאתר גנים יחידים האחראים למצב ההשמנה.
ראו את המיני-רוויו  Obesity genes: so close and yet so far…
Journal of Biology 2008, 7:36

המידע הגנטי אכן מסביר את הקשיים בהתמודדות עם ההשמנה ונראה שהרגלי החיים הטובים צריכים להשתלב בשגרת החברה שלנו…
אל יאוש, זוכרים מה שכתבתי כאן על הרמת משקולות? עכשו זה רשמי, חוקרים מבוסטון הראו שעכברים טרנסגנים שהגדילו את מסת השרירים שלהם, היו פחות או יותר עמידים להשמנה.
אני קניתי כבר משקולות…
ומעניין, דווקא אריכות ימים היא רק 25% תלוית גנים ו- 75% תלוית סביבה. אושר או well being  תלוי כמחציתו בגנים…המאמר של יעל גלר

מודעות פרסומת

6 תגובות to “רוב ההשמנה היא תלוית גנים”

  1. א. Says:

    מגפת ההשמנה צברה תאוצה בשלושת העשורים האחרונים.
    גנים לא עוברי מוטציות בצורה כה גורפת במהלך שלושה עשורים.

  2. דינה ראלט Says:

    לא הגנטיקה השתנתה בעשורים האחרונים אלה ההרגלים שלנו של לא לזוז בכלל ולאכול ג'אנק פוד…רק שלא חשבנו שזה כל כך הטבע שלנו להשמין כשאנחנו לא זזים…

  3. א. Says:

    והרגלים לא לזוז ולצרוך ג'אנק הם לא "גורמים סביבתיים"?

  4. דינה ראלט Says:

    לדוגמה, נוספה לילדים היום האופציה לאינטרנט…בעלי גנים מסוימים לא יעזבו את המסך ואילו בעלי גנטיקה אחרת יעדיפו לשחק כדורגל…ולא כמו שחשבנו שלסביבה ולהורים יש תפקיד הרבה יותר מרכזי בעיצוב חיינו.

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) Says:

    זה לא גן שהופך אותך להיות שמן.. זה יכול להיות למגל רגישות גבוהה יותר למתוק, כך שהאוכל המתוק למעשה יותר טעים לך.. כמה אתה אוכל ממנו זה תלוי בך לא בגן…
    זה כמו לומר, המטבוליזם שלי נמוך לכן אני שוקל הרבה.. זה נכון עד מאוד מסויימת, כי אם אתה אוכל יותר ממה שאתה מוציא באנרגיות, זה לא קשור רק למטבוליזם…
    הנטיה להסתכל על הכל כגנטי היא נטיה חדשה יחסית מתוך מחקר הגנום האנושי וניסיון לפענחו
    אבל יש כאן נסיון מלאכותי מאוד להשליך הכל על הגנים תוך התעלמות רבה מהסביבה…
    ניסיון מוטעה בעיני!

  6. דינה ראלט Says:

    it takes two to tango…
    הגנטיקה שלנו והסביבה שלנו שניהם מעצבים את חיינו. כשמצאו שחלק יותר גדול ממה שחשבנו שייך לגנטיקה, זה אומר בפועל שיש להגביר את האחריות האישית, דהיינו להשקיע יותר אנרגיה בהבנת הבעייתיות של המצב והפתרונות המתאימים…ראה למשל את הבלוג הזה "שיר השרירים" שאני כותבת בגלל שהבנתי שאישית (גנטית) יש לי מעט מדי שרירים
    🙂

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: