שתי סיבות לאכילה…

כביולוגית שמנסה לרזות מיום שהיא זוכרת את עצמה, אני לא יכולה שלא להתבונן באכילה כאחת מתופעות הטבע המרתקות של עולמנו. אני מבטיחה להגיע לחלקנו במהלכי האכילה, אבל אנא התאזרו בסבלנות שכן אני רוצה להתחיל דווקא מהסתכלות כוללת.
בשביל לחיות, פיזית, אנחנו צריכים לספק לגוף שלנו שני רכיבים: אויר לנשימה ומזון. בהשוואה בין התנהלויות החמצן והאוכל, נראה ברגע הראשון שהן שונות; נשימת החמצן נראית לא רצונית ואילו האכילה נראית רצונית. אבל התבוננות יותר מדויקת מראה שבעצם הן עקרונית דומות, לשתיהן חלק רצוני וחלק אוטומטי וההבדל הוא במשך ה"חופש" שאנו מרגישים שהוענק לנו, לנהל את מהלכי הנשימה או האכילה. אם נחליט להפסיק לנשום, מהר מאד הגוף ייכנס להפעלות ואנחנו נתחיל לנשום גם אם ננסה שלא, בעוד שאם נחליט להפסיק לאכול, זה ייקח הרבה יותר זמן עד שנמצא את עצמנו אוכלים למרות החלטתנו שלא לאכול. לא קשה להבין את ההיגיון האבולוציוני שניתב כך את חיינו. החמצן נמצא באויר שסביבנו, תמיד זמין (או כמעט תמיד) ולא טרחנו להקים לנו מאגרי חמצן פנימיים – לכן אנחנו יכולים/צריכים לנשום כל הזמן. המזון לא תמיד זמין ולכן פיתחנו לו מערכות אגירה וכך אנחנו לא צריכים/יכולים לאכול כל הזמן.
שימו לב לדולפינים, שהם כמונו יונקים ונושמים חמצן מהאויר, אבל חיים במים שם אין אויר זמין…הם מתנהלים עם החמצן כמו שאנחנו עם האוכל, דהיינו באופן יותר רצוני ויכולים להחליט לנשום או שלא לנשום. יש הטוענים כי הם ישנים רק עם חצי מח כל פעם כי אחרת לא יהיה מי שייתן את ההוראה לנשום. דרך אגב, אנחנו לומדים מהדולפינים גם על חתירה במים.
על הדימיון בין הדולפינים ובין היוגים המיומנים בשליטה על הנשימה כבר כתבו רבות…
לא במקרה העלתי את רעיון היוגה בשלב הזה של הרשימה, אני מנסה להראות שבסופו של דבר האבולציה הובילה אותנו לנשימה ולאכילה אוטונומיים עם רק קצת או יותר (חמצן או מזון) חופש לנהל את האספקה על פי רצוננו. מכאן לא יקשה להבין שמי שרוצה לכוון את מידת אכילתו יצטרך לפתח מיומנויות דומות באופיין העקרוני ליוגה והכוללות אסטרטגיה הוליסטית של כלל הגוף.
 
האמת היא, שלא לסמוך לגמרי על רצוננו המודע בניהול אספקת מרכיבי חיינו (חמצן ומזון), הוא שיקול אבולציוני חכם ותומך חיים…או לפחות היה כזה עד לא מזמן, כשהתנועה הפיסית היתה הכרחית לחיים והמזון לא היה מצוי בשפע (ראו למשל את שיפור הבריאות הדרמטי שקרה בקובה בשנות ה-90 של המאה הקודמת, כשלא היה מספיק מזון והתושבים נאלצו לכתת את רגליהם).
אני מנסה להראות כאן שהשפעה, ארוכת טווח, על מידת האכילה שלנו מחייבת הבנת יעדי הגוף ויתרה מזאת, השפעה עליהם תוביל מעצמה ובלי מאמץ!!! להכוונה של מידת האכילה. באמת יכול להיות פשוט…
זה מדהים אותי מחדש, כל יום כמעט, לראות שלמרות שרבים מאיתנו כבר יודעים שדיאטות של "רק להפסיק לאכול" נידונות ברובן לכישלון (קרוב או רחוק) שלא לדבר על הנזקים של הרבה דיאטות…עדיין רק מעטים מאיתנו מפסיקים לנסות זאת שוב ושוב…מאותה הסיבה גם תרופות הרזיה פופולריות לא ממש מקדמות הרזיה לאורך זמן… אל תשכחו שהמון מידע גנטי מעורב בניהול מימשק האנרגיה בגופנו (~ 25% מהגנים), כך שלעקוף אותו  (למשל להחליט רק על דיאטה דלת קלוריות או לקחת גלולת הרזייה) תהיה משימה מאד קשה בעוד שלהפעיל אותו בחוכמה (למשל להחליט לזוז כל יום) תהיה משימה ברת השגה. 
 
אז איך ננהל את תזונתנו בחוכמה, למרות שהיא לא ממש רצונית? כדי להימנע מלהסתבך עם אינספור הגנים והתהליכים המנווטים את תזונתנו (ראו למשל מה קורה במח), החלטתי לנסות לתאר את המערך בפשטות ולהתמקד בעיקר בבעיית ההשמנה והבריאות המלווה אותה.
עקרונית אני רוצה לחלק את הסיבות לאכילה לשני ערוצים עיקריים והבעייה שאני רוצה להדגיש היא שהם ערוצים מתחרי יעדים. ערוץ אחד – מטרתו לספק לגוף את האנרגיה השוטפת לה הוא זקוק, הערוץ השני – מטרתו לאגור שומן לעת צרה.
כמובן, כדי לרזות צריך לשכנע את הגוף שעת הצרה חלפה… ולכן, אין זה פלא שבמצבי סטרסס (הדגשה של עת צרה), אלה הנוטים להשמנה (אבל לא הרזים) משמינים יותר
 
ההחלטה לבחירת הערוץ המועדף להפעלה תלויה במצבנו ובנטיה הגנטית שלנו. אם הגוף מרגיש/מחליט שאין סיבה לדאגה, הוא יגיב בתחושת שובע ברגע שנאכל את סך האנרגיה המנוצלת מדי יום…את זה הראו כשנתנו לאנשים לשתות שייקים שערכם הקלורי לא היה ידוע להם והם שתו את אותה כמות קלוריות ממוצעת שהיו רגילים לא
ול. חוקרים מאוניברסיטת דיוק הראו שיש קשר בין הערך הקלורי של מזון (סוכר או ממתיק מלאכותי) ובין מידת העונג שהוא משרה כשאוכלים אותו. ראו גם השפעת השובע על פעילות המח והפעלת או אי-הפעלת תחושת הרעב…
הבעייה מתחילה כשיש לגוף סיבה לדאגה (ראו בהמשך על הסיבות האפשריות לדאגת הגוף) ומופעל הערוץ השני לאכילה. כשגופנו דואג ל"מה יהיה מחר?", מעוכבים המנגנונים המפסיקים את האכילה ויתרה מזאת, למרות שכמויות המזון הנאכלות הן מוגברות, מופעלת מדיניות חיסכון באנרגיה ומוגבל הטיפול השוטף בבעיות הבריאות בגוף… המטרה היא שתישאר כמה שיותר אנרגיה לאגירה גם על חשבון צרכי הגוף השוטפים. אכילת היתר היא הקשורה עם בעיות הסינדרום המטבולי ולא עודף המשקל עצמו. 
אסטרטגיית החיסכון שהתפתחה פעם כטקטיקה זמנית במצב של העדר מזון הפכה בימינו למדיניות קבועה של חסך, שלשמן אין דרך למלא. אני מציעה לתאר את זה כאדם שיש לו הרבה כסף בחסכונות סגורים אבל בחשבון העובר ושב שלו יש מינוס רציני ביותר. יתרה מזאת, אם הוא מפקיד בחשבון העובר ושב כסף, הכסף מועבר אוטומטית לחשבון סגור…

מכאן קל להבין למה שמנים יכולים/רוצים תמיד לאכול עוד, למה הסיבות להפסקת האכילה הן טכניות (נגמר האוכל על השולחן) או למה הם אוכלים מהר (להספיק לאכול כמה שיותר) כאן כמובן אני לא יכולה שלא להמליץ לכולם על תרגיל הקשב לצימוק. כשחושבים על טקטיקת הסרת גבולות האכילה, לא קשה להבין גם למה המלצות על תזונה נכונה לא ממש עוזרות לשמנים (אלא אם הן משולבות בתנועה, ראו בהמשך), וגם למה ההשמנה קשורה בכל כך הרבה מחלות. זה לא שלהיות שמן הוא גורם עיקרי למחלה, אלא שהפניית כל האנרגיה לאגירה אינה מאפשרת לגוף לפעול לתיקון בעיות הבריאות שצצות. יתרה מזאת, מכאן גם אפשר להבין שהרזייה שלא תלווה בשינוי אסטרטגיית דאגת הגוף לא רק שלא תרפא את השמן אלא אף תחריף את מצבו…
 
הערה למי שאינו נוטה להשמנה – יהיה לכם קשה להבין את ההתנהלות של השמנים, שכן הלא-שמנים מתנהלים בעיקר על פי ערוץ אכילה אחד (ואין לו ערוץ מתחרה) ולכן אין להם בעייה להחליט לאכול נכון או לוותר על עוגות  וממתקים…
בעוד שהרזים משלימים בקלות את כל צרכי האנרגיה שלהם, זאת חוויה שהמשמינים (בייחוד במשך ההשמנה) כמעט ולא מכירים….ראו את הסרטון המצחיק שמראה את זה… 
 
הנה כמה סיבות (חוץ מכמובן חוסר מזון) לעורר את דאגת הגוף לאנרגיה:
* חוסר תנועה – מעלה את השאלה של למה לא זזנו? בטח כי אין מספיק אנרגיה, אז כדאי לאכול. האמת, שהרבה יותר כדאי לזוז…אבל מי רוצה? יודע? רגיל? יכול? הנה כמה הצעות; חשבתם למשל על טילטולים…או אולי על התנועעות…או אולי על הרמת משקולות
* עודף אוכל – כשאוכלים, מירב האנרגיה מופנה למערכת העיכול והגוף נשאר חסר אנרגיה גם לזוז וגם להוציא לפועל את צרכיו השוטפים. האבסורד האבולציוני שנוצר בזמננו כשיש שפע מזון, הוא שהמנגנון שפעם הציל אותנו, פועל היום נגדנו. הרצון לאכול ללא גבול שהיה טוב לטפל במחסור זמני, היה נעצר פעם באופן טבעי כשהמזון היה נגמר…היום המזון לא נגמר במחוזותינו…אף פעם…והמצב מחריף את עצמו כשהוא נגרר לחוסר הפעילות. כדאי לשים לב לייתרונות של צום מיצים או של דיאטת חיים מאד דלת קלוריות ששניהם מפנים המון אנרגיה ממערכת העיכול ובעצם מקלים על דאגת הגוף…
* השפעות מטבוליזם של תאי שומן ש"נלקח" מהם השומן בעקבות הרזייה.
* חוסר אהבה – על זה נכתבו הרבה מאמרים, הנה אחד על אהבת הורים… ואפילו אני העזתי לכתוב מאמרון
* חוסר שינה קשור גם הוא להשמנה, אולי גם טמפרטורת גוף נמוכה יותר, ויש כמובן עוד סיבות שבטח אתם יכולים להוסיף…

אני לא יכולה לדון כאן בכל הנושאים הרלבנטים לכותרת, אבל אתם בוודאי מבינים שלפחות מחצית הרשימות ב"שיר השרירים" מתייחסות אליה… אם נחזור ליוגה שאיתה פתחתי את הרשימה, יהיה קל להבין שאני ממליצה לעצור את האכילה דרך ניהול גוף אינטגרטיבי, דומה ליוגה…זה יותר פשוט ממה שזה נראה וגם בעצם כייף, וגם אל תדאגו, לא התכוונתי שתלמדו דווקא יוגה…
שימו לב, גם הפסיכולוגים שמחו להתייחס למאמרי   Observer, 21(4), April, 2008
אני אשמח אם תתרמו מניסיונכם…  

מודעות פרסומת

17 תגובות to “שתי סיבות לאכילה…”

  1. ערן Says:

    אני קורא את הבלוג שלך כבר כמה שבועות ומתענג על כל פוסט ופוסט. כמי שמכיר וקורא בלוגים מדעיים אחרים על בסיס יומי, אני חייב לציין את הרמה הגבוהה והמקצועית של המאמרים, את ההפניות הביבליוגרפיות המעולות ואת הנושאים המרתקים שאת בוחרת לעסוק בהם. יישר כוח!

  2. דינה ראלט Says:

    תודה…
    יש לי שאלה אישית שאני מתנצלת אם היא לא לעניין ואתה כמובן לא צריך לענות עליה:
    האם אתה עושה פעילות גופנית?
    יום טוב, דינה

  3. דליה Says:

    הי דינה,
    ובכן כמוך אני בעינין כבר מעל 40 שנה,ויש שתי סיבות להשמנה האחת בגנים ואת זה בנתיים אי אפשר לשנות ,והשניה בהתנהגות .. ואנו מנסים לשנות התנהגות,ואנחנו אוכלות {לדעתי } לא בגלל הגוף אלה הנפש אנחנו השמנים אוכלים,על מנת לפתור בעיות נפשיות כגון כעס ,מתח, ואפילו עיפות ופחד רק אנחנו מפרשים את המצבים האלה לא נכון ופותרים את הבעיות האלה ע"י אוכל, וברור שאוכל לא פותר בעיות וברב המיקרים מחריף אותם.{אם אכלנו בגלל צער נוסף לנו עוד צער בגלל שאכלנו אכילת יתר)
    ולכן לדעתי הדרך היא ללמוד לפתור את הבעיות שאנחנו פותרים ע"י אוכל בדרכים אחרות.ולאכול רק לשם תזונה.
    מסקנה אוביקטיבית שאנחנו השמנים צרכים לתכנן בדיוק מה אנו אוכלים ולא יכולים להרשות לעצמינו להיות ספונטניים באוכל . מפני שאין לנו צלילות דעת אוטומטית בכל הנוגע לאוכל.
    כל טוב ובהצלחה.

  4. אלקה Says:

    שלום דינה
    קראתי בעיון וגם נכנסתי לחלק מהקישורים, במיוחד אלה העוסקים ביוגה…זה מתחיל לעניין אותי יותר ויותר…אך לא מצאתי אלא דווקא חיזוקים לרעיון של לאכול כל מה שרוצים בשלוש ארוחות מסודרות מבחינת זמנים ובינהן לשתות רק מים.
    כתבי לי מה דעתך?
    האם מניסיונך הרב הפסקה של 4 וחצי שעות בין הארוחות היא ארוכה מדי?
    או שמא הפסקת הלילה משעה 20:30 עד למחרת בבוקר היא ארוכה מדי???
    מעניין אותי לדעת מה דעתך
    שלחי לי בבקשה תשובה גם למייל שלי – תודה – אלקה

  5. דינה ראלט Says:

    ניסיתי ברשימה הזאת לא להיכנס לסיבות שאנחנו אוכלים אלא להתייחס לתופעת האכילה בכללותה…התחלתי בלהראות את הדימיון לנשימה…להפסיק לאכול זה כמו להפסיק לנשום…ברור שחלקנו מצליח להתאפק, גם שנים, אבל רובנו לא מצליח ואין זה פלא…לכן ניסיתי להציע דרכים כמו למשל העומדות מאחורי היוגה, כדי לארגן את ממשק האנרגיה שלנו אחרת ושהפסקת האכילה תגיע ממהלכי הגוף הטבעיים ולא מהחלטה של רצון טוב שעלולה לא להחזיק מעמד.

  6. דינה ראלט Says:

    הדיון על מתי לאכול וכמה הוא מורכב…
    כמו שאת יודעת אני תמיד מציעה לנהל את העניין על פי תחושת הבטן ובהנחה שזה מה שנעשה תמיד…הפסקות אכילה ארוכות ידועות דווקא לטובה…ראי צומות…ולדעתי בעבר אפילו לא היינו אוכלים כל יום…יחד עם זה במסגרת הרגל קבוע, לא לאכול- מוביל את הגוף לסטרסס…אז קחי את כל השיקולים ותציעי לעצמך דרך נוחה לחיים…נדבר…

  7. שרית אדרי Says:

    דינה, יופי של מאמר
    אני יודעת שעם השנים אימון היוגה (מעבר לאימון הפיסי) נותן תמונה של הגוף
    כמו צילום רנטגן שאפשר לראות כיצד המערכות עובדות בגוף שלנו כולל המחשבות ורגשות.
    ועם זה אפשר לפתור המון בעיות.

  8. דינה ראלט Says:

    אני מהרהרת בקול… בטח היוגים שפיתחו כאלה מיומנויות נשימה מדהימות היו יכולים לפתח גם מיומנויות אכילה לו היו ניתקלים במגפת השמנה כמו שיש עכשו במערב…
    🙂

  9. בעז שחם Says:

    הי דינה
    אני נדבק לרעיון שפתחת בו וחושב שאולי שני הצרכים החיוניים הם חליפיים זה לזה, כלומר: אם ננשום יותר אולי נאכל פחות.
    גם בהוליסטיקה שאני מכיר כאשר הנשימה מגבירה אש היא מחלישה את הצורך באוכל{אדמה} ,
    מה דעתך?

  10. דינה ראלט Says:

    רעיון מעניין…שווה לנסות…
    🙂

  11. משה אטס Says:

    על זאת כתב שלמה המלך "צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר" צדיק מלשוצן צדק כמו מאזני צדק מאוזנים. ידיעת היעוד בעשיה תקבע כמה ובאיזה מזון להשתמש. כמו תדלוק מכונית למשל. כמות הדלק לפי מרחק הנסיעה וסוג הדלק לפי סוג המנוע והעומסים המוטלים עליו. זאת לעומת ההתחברות לחוסרים המולידה פחד עצמית לא מאוזנת עם נוכחות ההויה. השלמת החסרים ע"י מזון תפתור רק חלק מהבעיה. העמידה במקום שהוא בטבע. הדריכה-הפגישה של כפות הרגליים עם האדמה, ההתבוננות במפגש הנוצר בין כוח הגרביטציה היורד ברצף מטה לבין כוח החיות העולה ברצף מעלה, התבוננות ללא שפיטה רק התבוננות והתבוננות בהתבוננות. תביא לתובנה לגבי מרחק וכיוון הנסיעה

  12. דינה ראלט Says:

    אני לא מאמינה שאתה כתבת את זה…פתאום בעשר השנים האחרונות נמלאה הארץ רשעים וכולם השמינו?
    וכן התבוננות זה תמיד טוב לחיים

  13. בעז שחם Says:

    הי דינה
    בהמשך למה שכתבתי קודם
    אולי היוגים, בגלל שפיתחו יכולות נשימה כאלה
    לא היו צריכים לאכול כל כך הרבה

  14. דינה ראלט Says:

    האמת שאנחנו יודעים שזה נכון…יש הרבה עדויות על הנזירים שהיו/עדיין מתבודדים בחדר בודד בלי לזוז לכמה חודשים ועם כמויות מינימליות של אוכל

  15. משה אטס Says:

    לא מזמן המקרר שלנו שבק חיים ומה לעשות הלכנו לקנות מקרר חדש. המטבח שבו היה המקרר נבנה בהתאם למקרר של הדיירים הקודמים. (בערך לפני 25 שנה) המקרר שלנו התאים כי הוא היה בגודל סטנדרטי. נתקלנו ממש בבעיה לקנות מקרר חדש כי כולם היו גדולים יותר. עכשיו לא כדאי לקשר בין מקרר לאוכל ואכילה, אלה לקשר בין תפקידו של המקרר בלשמור אוכל לעתיד והחרדה שמה הוא יאזל

  16. דינה ראלט Says:

    למה לדעתך עלתה החרדה עם השיפור ברמת החיים בעולם המערבי?

  17. משה אטס Says:

    עלתה בגלל הפחד מיצירתיות. הפחד להשאר ולהיות במקום שבו הדרכים הישנות כהר לא מועילות באופן הולם

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: