על הדבש ועל העוקץ

כמה נחמד לבחור בנושא כמו דבש ל"קשט" את יום הולדתי היום, שהוא הראשון שאני חוגגת בבלוג הזה…
על מעלותיו של הדבש ידעו עמים רבים, הוא היה מרכיב חשוב כבר ברפואת מצרים העתיקה וזאת למרות שהוא מכיל סוכר הנחשב למזיק לא קטן.
אז בלי הדעות הקדומות שלנו (ניסוי עם חולדות), חולדות שקיבלו דבש בילו בשבילי מבוך, כפול זמן מחולדות שהוזנו בסוכר, דהיינו, הדבש מקל על חרדות ודאגה ומשפר זכרון מרחבי. וגם מעניין, דבש לא משמין כמו סוכר – בניסוי עם החולדות שנערך בניו-זילנד, נמצא כי חולדות שהואכלו במשך שנה בדבש, לא השמינו כמו חולדות שקיבלו סוכרוז בתזונתן. מעניין גם לראות אצל הדבורים, שההבדל היחידי בין מלכת הדבורים הפורייה והפועלת הלא-פוריה הוא מה שהן מקבלות לאכול. כמה משפיע הרכב המזון שלנו על ייעודנו?
לדבש ניזקפו כבר הרבה מעלות כמו הקלה על שיעול ילדים בלילה, ריפוי פצעים, פעילות אנטי-אוקסידנטית או כחומר אנטיבקטריאלי ואנטי פטריתי, ועוד על פעילות אנטי חיידקית. ועכשו נעשה ניסוי גדול באנגליה לבחינת דבש ניו-זילנדי הידוע באיכותו, בהקלה על סרטן הפה והגרון. לאחרונה נעשה סקר Cochrane ונמצא בו כי הדבש מזרז החלמת פצעי כוויות.
עוד מידע על כישוריו האנטיביוטיים של הדבש… 
כדאי לשים לב שלא תמיד השמועות הבריאותיות הן נכונות… למרות הגישה העממית משכבר הימים של טיפולים בחבישת דבש לכיב רגלי של חולי סוכרת והדיווחים הספורדיים על יעילותה בהחלמה. בניסוי מקיף עם כארבע מאות חולים לא נמצא ייתרון בהחלמה לשימוש בחבישת דבש.
ומה עם דבש ועם סיכוני הסוכרת המתרבים בעולמנו?
בהסתכלות על תגובת אנשים עם סוכרת גבולית (impaired glucose tolerance), נמצא כי צריכת אותה כמות סוכר כשהיא בדבש מובילה לריכוז גלוקוז נמוך יותר בדם לעומת ריכוזו אצל צרכני הסוכר בלבד. כמו שאנחנו יודעים, לא רק הסוכר קובע את ריכוזו בדם…
מחקר מעניין, לגמרי מכיוון אחר, נעשה על השפעת האינסולין על חיי החברה של הדבורים… דבורים מבוגרות יותר אחראיות על השגת מזון דרך חיפוש נקטר ואבקת פרחים בעוד שהדבורים הצעירות יותר עסוקות ב"טיפול" בלרוות הקטנות. החלוקה בין סוגי העבודה של הדבורים תלויה במאזן האנרגיה ובמזון. לדבורים מחפשי המזון יש רמות גבוהות יותר מנתיב  IIS – insulin/insulin-like growth factor signaling (IIS) pathway וזאת בהשוואה לרמות אצל הדבורים ה"מטפלים", יש ביניהם גם הבדל ברמות הגנים של המטבוליזם האנרגטי במח. דהיינו, מצב שבילי האינסולין במערכת קשור ישירות בהתנהגות החברתית של הדבורים. מעניין איזה הבדלים חברתיים משרה האינסולין בבני אדם… 
לאוהבי פוליטיקה, על חיי החברה הסוציאליסטיים של הדבורים.
ולמתעניינים בעוקץ – מצגת מקיפה של ד"ר רשף על עקיצות דבורים וצרעות.

לדבורים דרך אגב, יש תפקיד הרבה יותר חשוב עבורנו מאשר יצירת הדבש והוא ההאבקה בטבע. ההאבקה של שליש מהיבול החקלאי בארה"ב נעשית על ידם, זה לא מפתיע שיש כרגע דאגה גדולה לחקר הסיבות לקריסת הכוורות… אבל כדאי לשים לב, האם הקריסה באמת כ"כ מסיבית?
וזה דרך אגב נכון, כמו שקראנו בספרי הילדות, דובים נורא אוהבים דבש

מודעות פרסומת

7 תגובות to “על הדבש ועל העוקץ”

  1. אריאלה Says:

    דבש הוא גם פתרון יעיל ביותר כאשר מתעורר
    דחף פתאומי למתוק.
    כפית שטוחה דבש עם שתי כוסות מים
    ואתם מסודרים.

    אין לי מושג איך זה עובד
    אבל זה עובד

  2. רחל Says:

    הדבר העיקרי ,מבחינתי ,בדבש הוא שהוא פשוט טעים .
    זו הזדמנות טובה להודות לך על כל שאת כותבת .
    תודה .

  3. דינה ראלט Says:

    תודה לשתיכן
    🙂

  4. ח ל י Says:

    יומולדת שמח ושנה מתוקה 🙂

  5. דינה ראלט Says:

    תודה רבה ושנה מתוקה לכולנו

  6. ב. גור Says:

    בני, מפקד טנק בזמן שירותו הצבאי. עלה עם הטנק על קן דבורים (או צרעות).הוא נעקץ בכל גופו, חום נפיחות ותגובות רעות. הרופא הצבאי הגיע אחרי שעה וחצי. המפקד העקוץ היה 4 ימים בבית חולים. זמן מה מאוחר יותר נתגלתה אצלו סוכרת. היום הוא לא מיוצב – ומזריק אינסולין. האם יכול להיות קשר בין שני האירועים?

  7. דינה ראלט Says:

    לצערי אני לא מבינה/מכירה מספיק בנזקי עקיצות כדי להשיב על שאלתך…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: