Archive for יוני, 2008

הסרט של שיר השרירים – קונג-פו פנדה

28 ביוני 2008

כשהתחלתי את הבלוג הזה חשבתי שהוא יהיה, חוץ מהיומן הפרטי שלי ומקום מיפגש ברשת, גם אתר מנחה למתמודדים עם עודף משקל…
האמת שאת המטרה האחרונה, עושה ובצורה מדהימה, הסרט החדש המצויר שעכשו ראיתי, קונג-פו פנדה – Kung Fu Panda. אני לא רוצה לספר לכם על הסרט כדי לא לקלקל לכם את ההנאה מהצפייה בו, אבל אם תשימו לב למסריו תראו שבלי לדעת או להשתמש בביוכימיה, הבינו יוצריו את מקור הכח לשינוי ואת הדרכים להפעילו.
מי שמכיר את השחקן ג'ק בלק, יכול להבין קצת על הדמות הראשית של הפנדה (הוא המדובב) – פו. דסטין הופמן מדובב את המאסטר שיפו, אנג'לינה ג'ולי את הפנתרה וג'קי צאן את הקוף…
חובבי הקונג פו – אל תחמיצו.

רוצים לצייר פנדה? תלחצו

מודעות פרסומת

דין אורניש על סגנון חיים, גנטיקה ומה שקובע את מהלכי חיינו

27 ביוני 2008

אנחנו נורא עסוקים בגנטיקה שלנו ולומדים כמה המוני גנים יש לנו המשפיעים על חיינו…זוכרים את אלפי הגנים הקשורים להשמנה? אבל לאט לאט ובמקביל מתחיל גם לפרוח תחום חדש, סגנון חיים, המראה כי כשאנו פועלים בחוכמה, אנחנו לא באוזלת יד לנוכח הגנטיקה שלנו… בדיון הזה אני אוהבת להביא את אמנויות התנועה מהמזרח כמו יוגה או טאי צ'י המשלבים מספיק משתנים כדי להיות מסוגלים להיות מפתח לשינוי ולהכוונת הגנים שלנו.

מחקר הבוחן את השפעת סגנון חיים על החלמה ממחלות נעשה על ידי פרופ' דין אורניש (זוכרים את תכנית ריפוי מחלות הלב שלו?) ועמיתיו שבחנו בניסוי ראשוני 30 חולי סרטן פרוסטטה במצב קל. לחולים, שסרבו לקבל טיפול הקרנה או ניתוח, הוצע שינוי אורחות חיים (הליכה יומית, שיעורי יוגה, תמיכה קבוצתית) עם דיאטת אורניש הצמחונית. תוך 3 חודשים נמצא אצלם הבדל בולט בביטוי של למעלה מ- 500 גנים שחלקם מעורבים בתהליכים הסרטניים. שיפור חל גם במדדי בריאות אחרים כמו שומן ביטני, לחץ דם ופרופיל שומני הדם.
PNAS 2008 105(24): 8369-8374
Urology. 2008 Jul 2
The Lancet Oncology Sept. 2008, in press
 
ואכן כבר ראינו שאימוץ 4 דרכי חיים בריאות בגיל העמידה מקטין סיכויי תמותה ומחלות לב 6 שנים מאוחר יותר.
Am J Med. 2007;120:598-603
ועוד… איך להיות צעיר ב- 14 שנים…

לא בכדי מנסים מלומדי המזרח ללמד אותנו כבר הרבה שנים לקחת בחוכמה אחריות על חיינו. את המסקנות שלי בקשר להשמנה חלקכם כבר יודע – הסירו דאגה מגופכם

מתי כדאי להיות עם הפרעת קשב?

25 ביוני 2008

בחברת השפע המערבית התגלו כל מיני חריגות מהדרך השכיחה ולאט לאט אנחנו מתחילים להבין שהם תולדה של כישורים מיוחדים שבתנאים אחרים, הם מעניקים לנו יתרונות. ראו למשל את יתרונות ההשמנה בניתוחי לב או למה לילדים שמנים יש פחות חורים בשיניים? או אפילו יתרונות ההשמנה בהתגברות על מחלת המלריה.
הבנתם של מהלכים אלה בוודאי תוכל לסייע לנו לנתב גם את חיי השפע למקומות פוריים ובריאים ולהפוך את החריג למועיל… הנה לדוגמה הצעה להבנה מזוית אחרת של הפרעת קשב.
 
מה שמכונה אצלנו הפרעת קשב והיפראקטיביות ADHD יכול שלא להיות בכלל הפרעה, אם נחשוב על בני השבטים הנוודים בקניה. חוקרים מארה"ב הראו שהגן הקשור להפרעת הקשב DRD4 קשור אצלם עם בריאות טובה יותר ויחד עם זה, הוא זה שגורם לתזונה לקויה אצל קרוביהם שעזבו את הנדודים ועברו ליישוב קבע.
החוקרים בחנו את המשקל, BMI והגובה של האוכלוסיה הנומדית, בשתי צורות גנטיות של הגן DRD4. גן זה קשור בין השאר עם אימפולסיביות, התמכרויות והצפייה לפיצוי ואלל אחד שלו  7R קשור עם ADHD. כשנבחנו נושאי האלל 7R הנוודים, נמצא שהם הניזונים טוב יותר באוכלוסיתם, אולם כשנבחנו קרוביהם שהתנחלו קבע נמצא ההפך, דווקא נושאי האלל סבלו מתזונה לקויה. זה כמובן לא קשה להסביר, בחיי הנוודות הרצון המוגבר לחוויות והאימפולסיביות, הוביל את הנודד לחיים עשירים ומלאים יותר (למשל להגן בתיחכום על העדר שלו או למצוא מזון נדיר יותר), לעומת זאת, בסביבת קבע הוא לא נזקק לפיתוח כישורים מיוחדים להישרדות ויתרה מזאת הוא בקלות שקע באכילת מזון לא בריא.
BMC Evolutionary Biology 2008, 8:173

אין זה פלא שהרבה הצעות להתמודדות עם ADHD אכן קשורות בתנועה, במגע ובביטוי אישי ואולי נוכל ללמוד מהנוודים בשבט הקנייתי איך לנצל את כישורי הגן ולא בהכרח לסבול ממנו. ראו למשל את תקציר הכנס שדן בתרומתם של בעלי חיים לילדים עם הפרעות למידה או את הניסיון להוציא מתזונת הילדים תוספי מזון בעייתים.
גם מדיטציה מקלה על סטודנטים היפראקטיביים…ולא לשכוח את תרומתם של הטילטולים בגוף…
אנא הוסיפו אם יש גם לכם הצעות ורעיונות?
 
ולא ניכנס כאן לבעייתיות שבהגדרת הפרעת הקשב… נראה שהרבה מהבעייתיות שבהתנהגות לא ממוצעת, שייכת גם לגמישות ריגשית שלה הרבה ייתרונות.
מעניין שבפועל, הרי כל החברה שלנו היא במצב קשב בעייתי שכן אנחנו מופצצים בסיגנלים מאין ספור מקורות. ראו למשל את ספרה של העיתונאית המפורסמת מגי ג'קסון DISTRACTED: THE EROSION OF ATTENTION. האם יכול להיות שדווקא אלה מאיתנו הסובלים מהפרעות קשב מתאימים יותר מאחרים להישרדות בזמנים שלנו? היה כדאי לבחון בחברתנו את המצליחים שבין חברי הדור הצעיר להערכה כזאת…

באיזה איזור יש לנשים פוטנציאל חוכמה גדול מלגברים?

22 ביוני 2008

הודעה משמחת לידידותיי המודאגות מכל עודף משקל…בזמן האחרון מתחילות להצטבר עדויות על הייתרון של השומן באיזור הירכיים.
וגם…זוכרים את היתרונות של אומגה 3?
עכשו, האנתרופולג גולין מאוניברסיטת קליפורניה מציע, הצעות מעניינות נוספות (בייחוד לנשים) לגבי היתרונות של צבירת השומן דווקא באיזור הישבן והירכיים. לטענתו זה האיזור המכיל הצטברויות של אומגה 3 החיונית להתפתחות הקוגניטיבת של מוחנו, ולכן עבות ירכיים יהיו יותר חכמות וגם לילדיהן יהיה סיכוי גדול יותר של התפתחות כישורים קוגינטיביים… כמו שהוא הראה, הריונות חוזרים מקטינים את הצטברות השומן באיזור הירכיים (האומגה 3 חשוב בזמן ההריון להתפתחות העובר) ומגדילים את הצטברותו באיזור הבטן. במחקר אחר שנעשה לא מכבר בקנדה אכן הראו שאמהות שהוסיפו אומגה 3 לתזונתן בהריון שיפרו את התפתחות העובר.
כדאי לזכור שאחד הנזקים הבולטים של התזונה שלנו בחברה המערבית הוא העלייה בצריכה של אומגה 6 שהובילה להקטנת היחס בין אומגה 3 ובין אומגה 6. הקטנת היחס בינהם קשורה עם ירידה בכישורים, גם הקוגניטיביים, ומכאן ההמלצה החמה להגביר את צריכת האומגה 3 בתזונתנו.
המימצאים האחרונים  של גולין כללו בחינת הכישורים הקוגניטיביים של כ- 4000 ילדים בגילים 6-16 ביחס לתזונתם. אכילת יותר אומגה 3 בתזונה שיפרה משמעותית את הכישורים הקוגניטיביים שלהם והמעניין הוא שהשיפור היה כפול אצל הבנות. לטענתו הסיבה להבדל מהבנים, נובעת מיכולתן של הבנות לצבור את האומגה 3 בשומן שבאיזור הישבן והירכיים.
המחקר הנוכחי הוצג בכנס Human Behavior and Evolution Society meeting, June 4-8, 2008, Kyoto, Japan
 
כדאי לשים לב גם למחקרם הקודם בו נמצא שניתן לשפר את הכישורים המרחביים של הבנות עם ירקות ופירות, שכן ליקוט ירקות ופירות היה מתפקידן של הנשים משכבר הימים…נראה שאפילו יתרונם של הבנים בתפיסה המרחבית הוא לא מוחלט והבנות בקלות יחסית יכולות לרכוש אותו.  האם בגלל זה מעדיפות הנשים ירקות ופירות יותר מהגברים?
Proc Biol Sci. 2007 Nov 7;274(1626):2679-84

התעמלות משקיטה יותר רעב ככל שאתן יותר רזות

20 ביוני 2008

עוד מחקר המראה כי לשמנים יש סיכוי מוגבר להישאר שמנים…
כבר דנו כאן על למה התעמלות מפוגגת את תחושת הרעב ומקנה לנו תחושת יכולות – I CAN DO IT. אבל כמו שאפשר לנחש לא כולנו מגיבים אותו דבר לסימנים… עכשו פורסם מחקר שהראה כי נשים שמנות מגיבות בפחות שובע אחרי התעמלות לעומת הנשים הרזות שהתעמלו. הייתי מהמרת שמבוגרות יגיבו פחות טוב מצעירות ונשים יגיבו פחות טוב מגברים (שאלתי את החוקרת ואם היא תענה לי אני אוסיף את תגובתה). זה מתאים להסבר שבניתי על 2 הסיבות לאכילה ולא קשה להניח שסיבות שונות לאכילה גם יושקטו בצורות שונות.
במחקר, שנעשה באוניברסיטת מישיגן, נבחנה השפעת ההתעמלות על מידת הרעב של 10 נשים רזות ועשר שמנות כולן מעל גיל 50. הן נתבקשו למלא שאלוני תחושות רעב ושובע במהלך 3 ימים בהם קיבלו אותה תזונה, ובהם ביום אחד לא התעמלו כלל, ובשניים האחרים התעמלו בשתי עוצמות שונות של הליכה עם הפסקות (זה נהייה פופולרי להתעמל עם הפסקות).
הנשים השמנות דווחו על פחות תחושת רעב מהרזות לפני הפעילות הגופנית, אבל לא דווחו על ירידה בתחושת הרעב אחרי ההתעמלות. הנשים הרזות דווחו על ירידה בתחושת הרעב אחרי ההתעמלות וגם נמצאה אצלן (ולא אצל השמנות) ירידה ברמות הלפטין בעקבות הפעילות הגופנית. חבל שלא נמדדה גם רמת הגהרלין. ראוי לציין שדיווח על תחושת רעב הוא לא מדד אובייקטיבי למידת הרעב. לדעתי, מי שתמיד מוכן לאכול (השמנים), כבר לא מגיב לתחושת הרעב וזאת אולי הסיבה שהשמנות דיווחו על פחות רעב מאשר הרזות וגם לא הרגישו את השינוי שנגרם בעקבות הפעילות הגופנית. גם במחקר אחר, שבחן את השפעת מלאות הקיבה, הראו ששמנים אינם חווים שובע כמו הרזים.

מזוית אחרת הראו חוקרים מאנגליה, כבר לפני מספר חודשים, את אותו אספקט של שוני בשובע ובהתעמלות. הם מצאו כי התעמלות גורמת לחלק מהאנשים להשלים באכילה את הקלוריות שהוציאו בפעילות ואילו לאחרים היא לא גורמת להשלימה.

אני כמובן הייתי מציעה לבחון סוג אחר של התעמלות על השקטת הרעב…נכון, תירגול בניית שרירים… מה דעתכם?
Endocrine Society's 90th Annual Meeting, June 2008, San Francisco

גהרלין, יותר רעב ופחות דיכאון

17 ביוני 2008

למה לאכול יותר מדי משרה עלינו מצב רוח מדוכדך?
כמו שכולנו מרגישים המערכות שלנו קשורות זו בזו ולאט לאט גם המדענים חושפים את הקשרים. הפעם גילו חוקרים מטקסס אספקט חדש של הורמון "הרעב" גהרלין, הוא מרגיע דיכאון…האמת שאם נחשוב על זה נראה שזה לא מפתיע שכן כשאנחנו רעבים, רצוי שיהיה לנו מצב רוח טוב כדי שנשיג לעצמנו את המזון החסר ביתר הצלחה.
הגהרלין מופרש לדם על ידי הקיבה הריקה ממזון, ומשם הוא מגיע למח ומפעיל את תחושת הרעב הגורמת לנו לרצות לאכול. כמו שניתן לשער, לאוכלים פחות מדי יש רמות גהרלין גבוהות יותר
בעבר הציעו החוקרים לחסום את תגובת הגוף לגהרלין כדי להפחית את מידת האכילה של הנוטים להשמנה אבל נראה שגם בלי קשר לדיונים בבלוג הזה (המרמזים שחסימת הורמון זה או אחר לא באמת תשפיע לאורך ימים), לא כדאי לחסום את הגהרלין שכן חסימתו תדכא את מצב הרוח.
החוקרים הגבילו את אכילת העכברים במשך 10 ימים וגרמו אצלם לעליה של פי 4 ברמות הגהרלין. במבחני התנהגות ומבוכים הראו עכברים אלה הרבה פחות סימני חרדה ודיכאון לעומת עכברים שאכלו כל מה שרצו במשך עשרת הימים. אצל עכברים מוטנטים להורמון, לא נראה אפקט ההקלה בחרדות, גם אחרי צמצום האכילה. מעניין שעכברים הגבירו את הפרשת ההורמון גם כשנחשפו למצבי סטרס, מה שיכול להסביר מעוד כיוון, איך לחץ דיאטות יגרום במוקדם או במאוחר לאכילת יתר.
הנה עוד סיבה למה צום מיצים החביב עלי, קשור עם מצב רוח משופר…
Nat Neurosci. 2008 Jun 15. Epub ahead of print
לשמנים אכן תגובה לקויה לגהרלין בעקבות האכילה:
J. Nutr. 2009, 139, 1286-1291
בניסוי אחר עם חזירים עצרו החוקרים את הפרשת הגהרלין על ידי חסימת עורק קרקעית הקיבה המוביל את הגהרלין אליה, החזירים רזו מאד ואני מניחה שהיה להם גם מצב רוח רע ביותר…
ועוד בתחום אבל מזוית אחרת, בניתוח מימצאים של 24 מחקרי סקר נמצא רק קשר רופף בין השמנה ובין דיכאון והוא בא לידי ביטוי רק ב- 10 הסקרים שנעשו בארה"ב. דהיינו אם יש קשר לדיכאון הוא שייך יותר לארה"ב ופחות להשמנה. נראה שהרעבים יותר לא מדוכאים יותר…
International Journal of Obesity (2008) 32, 881–891
וגם, שיפור תזונה ומבנה גופם של זקנים (עליה ברמות הלא-שומן בגופם) על ידי שימוש בתחליף גהרלין.
Ann Intern Med. 2008;149:601–611
ובכנס ENDO 2009… שיפור מצבן של נשים זקנות שאבדו את כח החיים, רזו ונחלשו עד שקיבלו גהרלין.

גם צריכת אלכוהול קשורה עם גהרלין… מעניין אם השמנים נוטים יותר או פחות לאלכוהוליזם? הייתי מנחשת שזה תץלוי בסוג ההשמנה.
Proc Natl Acad Sci U S A. 2009, 106(27), 11318–11323

ומודל חדש להבנת תבנית הפעולה של גהרלין מציע שהוא האחראי לדווח למח "הגיע אוכל!!!", דהיינו הוא מרגיש את השומנים המגיעים למערכת העיכול.

לא בהכרח אוכלים יותר, לא פעילים פחות ובכל זאת משמינים?

8 ביוני 2008

שני מחקרים צברו הרבה תשומת לב לאחרונה. הראשון הוא מחקרו של פרופ' אשרפי שהראה כי השמנתם של נמטודות לא קשורה בהכרח באכילת יתר. לפחות אני, נורא נהנת לקרוא על זה שכן תמיד מישהוא רומז לי (בקול או במבט) שכדאי שאוכל קצת פחות ואז ארזה יותר, ואני תמיד מצטדקת ומסבירה שכבר עשרים שנה אני אוכלת  בעיקר חסה וטונה…כמובן שמעטים מאמינים לי…
מי שמכיר את הבלוג כאן יודע שהצעתי היא שדאגת הגוף היא המובילה לאגירת שומן ולחסכון בשימוש אנרגיה יומי ויכולה אבל לא בהכרח חייבת להוביל גם לאכילת יתר. עדויות תומכות נמצאו גם במעקב אחרי תזונת ילדים בשבדיה שבו לא נמצאו הבדלים ניכרים בין תזונת הילדים השמנים והלא-שמנים.
European Journal of Clinical Nutrition (2007) 61, 517–525
וכמובן כולנו מכירים את האוכלים הרבה שאינם שמנים…בפועל, יש רק מעט כאלה… אני לא מתכוונת להגיד שאכילת יתר לא קשורה בהשמנה, אני מדגישה שהיא תוצאה של המצב ולא הסיבה לו. 
אלה שהבינו שהשמנה אינה כרוכה בהכרח באכילת יתר, הסבירו את ההשמנה כפחות מדי הוצאת אנרגיה, כאילו העיקר שנאכל יותר משנוציא והיתרה תיאגר… אני לעומת זאת מנסה להגיד כבר הרבה שנים שהגורם העיקרי להשמנה הוא לא הפער בין כמה שאנחנו אוכלים וכמה שאנחנו מוציאים אלא ה"הילוך" שכל זה נעשה בו. דהיינו, אם מירב האנרגיה שנאכל תבוזבז כחום (תהליך מהיר ולא חסכוני), הרי שגם אם לא נזוז הרבה, לא תישאר אנרגיה לאגירה. ולעומת זאת אם אנחנו פועלים ביעילות חריפה, הרי שאנחנו חוסמים את האופציה לניווט האנרגיה למשל לפיזור חום ואין לנו ברירה אלא לאגור את כל מה שלא ניצלנו, אפילו קלוריות בודדות. כדאי לציין שלתאי השומן תפקיד לא קטן בהשפעה על בחירת מהלכי הגוף, בייחוד אחרי שאיבדו מתוכם שומן בדיאטות.
עכשו התפרסם גם המחקר השני שעורר תהודה. אם לוקחים בחשבון חישובים כלליים על הוצאת אנרגיה כמו  שהציע פרופ' ווסטרפ מהולנד, נראה שאנחנו היום, לא מוציאים הרבה פחות אנרגיה מאשר נהגנו להוציא פעם. אז אם אנחנו לא בהכרח אוכלים הרבה יותר ולא מוציאים הרבה פחות אנרגיה, מה קורה כאן? ואיך יש כזאת עלייה בשיעור ההשמנה? כמו שאני מציעה כאן שוב ושוב, נראה שיש שינוי באסטרטגיה הכלכלית של תאינו, התייעלות והפניית חלק יותר גדול מהאנרגיה שלנו למאגרים. יתרונה המרכזי של פעילות גופנית לפיכך, הוא לא להוציא עוד כמה קלוריות, אלא בעיקר להשפיע על כלל האסטרטגיה הכלכלית של גופנו ולגרום לו לעבור לפעול מהר והרבה פחות יעיל, במצב כזה אין סיבה לצבירת מאגרי אנרגיה ואם יש במקרה עודף הוא יתפזר כחום. אכן פרופ' ווסטרפ הראה במחקרו האחרון שפעילות גופנית קשורה עם שיפור ביכולת המיטוכונדריה (אברוני האנרגיה) שלנו. דהיינו שינוי באסטרטגיה הכלכלית של התאים – פחות אגירה וחלק גדול יותר מהאנרגיה מופנה לפעילות. מחקרים חדשים על בקרת הילוכי השרירים מתחילים לצוץ ולכלול גם נקודת היבט על שיעור ההזדקנות…נושא שעוד נשמע עליו הרבה.
אז הנה שוב אני מפרטת את הסיבה לבלוג "שיר השרירים" – חיפוש טקטיקות לויתור על יעילות ולהגברת קצב "בזבוז" האנרגיה של התא מתוך שפע האנרגיה העומד בפועל לרשותנו. על בניית השרירים אותה אני מקדמת בכל הזדמנות, קראתם כאן הרבה, אבל אפשר לפנות לעוד כיוונים כמו למשל ההנאה שבתנועה המגבירה את דרגת הבריאות וההרזייה…הצעות נוספות תתקבלנה בברכה.
חג שמח

ריפוי (סוכרת) זאת הגדרת יעדים מורכבת

7 ביוני 2008

כל גיליון online first יוני 6, של ה- NEJM מוקדש לניתוח ולמסקנות חריפות על מחקרי בריאות וזאת בעקבות קבלת תוצאות הפוכות משיעור החוקרים ויתרה מזאת, בעקבות עלייה בשיעור התמותה של המשתתפים. תוצאות אחרונות בשני מחקרי סוכרת מובילים  ACCORD ו-  ADVANCE וגם בנוספים, מצביעות על החשיבות בהגדרת יעדים מורכבת ולא רק בהתבססות על הורדת ערך זה או אחר במחלה כמו למשל hemoglobin A1c – HA1c (פרמטר המייצג ממוצע רמות סוכר בדם בחודשיים-שלושה האחרונים) או כולסטרול המעיד על בריאות מערכת הלב, ראו למשל את מאמר JAMA מאפריל.
ניסוי ACCORD כלל טיפול אינטנסיבי במעל ל- 10000 חולי סוכרת (במצב סוכרתי עם סיכון גבוה, HA1c מעל 8)  שמטרתו היתה לבחון את ערכה של הורדת רמת ה- HA1c מתחת ל-6. לכאורה יעד כזה, היה אמור להוביל לשיפור מצבם הבריאותי של החולים יותר מאשר הטיפול השגרתי שאינו מקפיד עד כדי כך על הורדת רמות הגלוקוז. הניסוי הופסק אחרי כ- 3.5 שנים בגלל עלייה של כ- 20% בשיעור התמותה בקבוצה שרמת ה-  HA1c ירדה בה מתחת ל- 6 וזאת לעומת קבוצת הביקורת שטופלה רגיל ורמת ה- HA1c היתה בה מעל 7. רמז לבעייתיות של הניסוי יכול לבוא מנתוני העליה הגבוהה במשקל של המטופלים (כמעט שליש השמינו יותר מ- 10 ק"ג). זאת יכולה להעיד שהטיפול האינטנסיבי לא השפיע לטובה על מרכיבי בריאות אחרים. נראה גם שמיגוון המשתתפים היה ברובו חולי סוכרת ותיקים ואם לוקחים בחשבון את "זכרון הסוכר" נראה שאחרי הרבה שנים זה לא יעד מוביל ופרודוקטיבי להוריד את ה- HA1c כמו שזה כן אצל חולי סוכרת שזה עתה נתגלתה אצלם המחלה.
בגלל שבחירת הטיפול לא היתה מוגדרת מראש, אלא רק היעד (הרופאים נתבקשו להפעיל כל מערך טיפולי שיבחרו בתנאי שערכי רמות הגלוקוז ירדו אצל מטופליהם), אי אפשר ללמוד מה בדיוק היה הגורם/גורמים שהובילו לעלייה בשיעור התמותה (אולי שימוש רב באבנדיה).
אין ספק שניסוי זה יתרום, יחד עם נוספים, לראות את תהליך הריפוי כיותר מורכב משינוי במדד בודד המלווה מחלה. ייתכן גם שלא רק דרך השינוי קובעת את מידת ההחלמה אלא שהסטיה מהנורמה במדד הנבחן תורמת בדרך זו או אחרת לבריאותו המעורערת של החולה. 
נייר עמדה של אגודת הסוכרת האמריקאית:
Diabetes Care 32:187-192, 2009

כמו שאומר ד"ר מרקולה Less is not always more

ועכשו, בגיליון מיוחד לסוכרת של הלנצט ניתוח נוסף על השפעת בקרה חריפה להורדת רמת סוכר, נתונים של יותר משלושים אלף משתתפים ב- 5 ניסויים נרחבים. המימצאים הראו שאין שיפור בשיעור התמותה או בסיכוי לשבץ מוחי עם בקרת סוכר חריפה, אך כן יש 15% סיכוי מופחת למחלות לב.
The Lancet, 2009, 373(9677), 1765-1772

סוכרת (אבל בטח גם הרבה מדווים אחרים) והרמת משקולות

1 ביוני 2008

כרגיל אני שמחה לכתוב בלוג על פעילות גופנית ובייחוד על הרמת משקולות שכל כך עזרו לי ומאז אני מנסה לקדם אותם בין כל חברותי. יש אינספור מחקרים על התעמלות אירובית ותרומתה לבריאותנו וגם לבריאות הסוכרת. אבל כאן בחרתי להתמקד דווקא בהרמת משקולות וחיזוק השרירים והעצמות (ביחוד לנשים). לעתים הכושר האירובי של חולה הסוכרת הוא נמוך ביותר אבל יחד עם זה, הוא יכול לעשות תרגילי הרמת משקולות יותר בקלות ולכן גם ביותר חשק. הדבר נכון שבעתיים אצל נשים שלהן מראש מסת שרירים נמוכה יותר מלגברים ולתרגילי בניית מסת השרירים יש לכן השפעה בולטת על כלל בריאותן. אנא שימו לב לתפקיד השרירים בהסרת "דאגת הגוף"… מעניין שנשים גם מייצרות פחות שריר מהחלבון שבמזון ולכן חשוב שישמרו עליו.
PLoS ONE, 2008, 3(3): e1875

בזמן האחרון מתחיל להצטבר מידע על חשיבותה של העצם במטבוליזם הסוכרת, לפיכך תירגול מחזק עצם כמו תרגילי התנגדות והרמת משקולות יעזרו לחולי הסוכרת מזוית נוספת. אכן מצאו קשר ישיר בין עוצמת הלפיתה ובין צפיפות העצם אצל בני נוער.
ראו את האיור הזה המצביע על הרקמות המשפיעות על רמות הסוכר…ומה עם השרירים?
בבלוג הקודם "למה כדאי להרים משקולות ולהחזיר את הנעורים?" יש הרבה מידע, כאן אני רוצה רק להדגיש את עניין הסוכרת.
אז להתחלה, בניסוי עם  251 חולי סוכרת בטווח גילים רחב, נמצא כי השיפור הטוב ביותר בבקרה הגליצמית  (hemoglobin A1c) היה למתעמלים משולב, דהיינו גם אירובי וגם תרגילי התנגדות. תירגול משולב גם עזר יותר לחולי לב.
Ann Intern Med. 2007 Sep 18;147(6):357-69
הנה הרצאה על ניסוי נוסף שהראה את יתרונות בקרת הסוכר המלווים את השילוב האירובי עם התעמלות הכח…
Phys Ther. 2008 Sep 18
בניסוי שנעשה לאחרונה בצרפת נבדקו 25 חולי סוכרת מבוגרים לגבי מצב הסוכרת שלהם במשך שנה, לאחר שחלקם כוונו לתירגול סיבולת שרירים. לא רק מצבם הפיסי של מתאמני השרירים השתפר אלא גם הוצאותיהם הרפואיות פחתו בכ- 50% לעומת קבוצת הביקורת.
Diabetes Metab. 2008 May 9. Epub ahead of print
וגם, בניסוי שנערך באריזונה, נמצא כי לבני נוער שמנים שהתאמנו פעמיים בשבוע בבניית שרירים היתה רגישות משופרת לאינסולין.
Medicine & Science in Sports & Exercise. 2006, 38(7):1208-1215
אימון פנסיונרים עם משקל עודף, בהתעמלות אירובית משולבת בתרגילי כח הביאה לתוצאות טובות יותר ברגישות האינסולין בהשוואה לאימון אירובי בלבד. 
Archives of Internal Medicine, 2009; 169 (2): 122

לא כולם מגיבים אותו הדבר לתרגילי כח, למשל, התגובה המיטיבה לאימוני כח אצל האפרו-אמריקאים חולי הסוכרת, היתה הרבה יותר בולטת מאשר אצל הלבנים.
Ethn Dis. 2008 Spring;18(2):152-6
בניסוי בספרד נמצא כי חולי הסוכרת אכן משתפרים עם אימוני כח אבל פחות מאלה שאינם חולים.
J Diabetes Complications. 2008 Mar-Apr;22(2):112-8
גם רמות קראטינין נמוכות, המייצגות מסת שרירים יותר נמוכה היו קשורות עם סיכוי כפול לחלות בסוכרת מבוגרים.
Diabetes Care. 2009;32:424-426
האם ההתפשטות המהירה של הסוכרת בהודו קשורה עם הירידה בפעילות הגופנית המלווה את הזמנים החדשים?
מעניין גם למה שכיחות הסוכרת גבוהה הרבה יותר (פי 6) אצל יוצאי אסיה מאשר באנגליה, האם זה אולי קשור למדיניות רעב שהיתה נפוצה שם הרבה יותר מאשר במערב אירופה? 

כדאי לציין שנשים צריכות אימוני הרמת משקולות רגילה ולאו דוקא איטית. וגם כדאי לזכור שהרבה פירות וירקות שומרים בהזדקנות על מסת השרירים.