Archive for ינואר, 2009

למה הרזים לא משמינים?

23 בינואר 2009

גם בבריטניה גדלה האובססיה לפחד מהתפשטות ההשמנה; כמו שאמר ראש המינהל הרפואי, סיר ליאם דונלדסון – אנחנו ניצבים מול פצצת זמן, ההשמנה. אבל מעניין שיחד עם מגפת ההשמנה, ישנם אלה מאיתנו שיכולים לאכול כל מה שהם רוצים ולא להשמין כלל.
ב- 1967 בחן ד"ר איתן סימס, את מידת ההשמנה של אסירים בוורמונט שקיבלו דרך אגב שחרור מוקדם מבית הסוהר תמורת השתתפותם בניסוי (ראו בקישור הבא פרסום לחלק מתוצאות הניסוי). בניסוי הם נתבקשו לאכול ככל שיוכלו לאכול עד שישמינו 25% ממשקלם. מה שנמצא היה שחלק מהאסירים לא הצליחו להשמין אפילו כשאכלו 10,000 קלוריות ליום ומכאן הסיקו החוקרים שיש כאלה שאינם יכולים להשמין.
J Clin Invest. 1971 May; 50(5): 1005–1011
 
ברוח הניסוי הנ"ל החליטו ב- BBC Horizon (התוכנית תשודר ב- 26 לינואר) לגייס 10 מתנדבים רזים (לא בגלל שעשו דיאטה) ולעקב אחריהם במשך 4 שבועות כשהם מנסים לאכול כמה שיותר מאכלים משמינים כמו פיצה, קצפת, צ'יפס, שוקולד. המשתתפים נתבקשו ללכת מעט, פחות מ- 8000 צעדים ביום וגם לא לעשות התעמלות.
אחת המשתתפות, סטודנטית לרפואה קתרין חנן בת 21, סיפרה שהיא לא עושה דיאטה וגם לא התעמלות ותמיד אוכלת כל מה שבא לה. יחד עם זה היא מעולם לא היתה שמנה והחברים שלה די "שונאים" אותה בגלל זה… הייתי מציעה לחברים לקרוא את הרשימה "עגלגלות וברכה בצידה".
המשתתפים בניסוי נתבקשו לאכול כפול קלוריות ממה שהם אוכלים בדרך כלל שזה היה בערך 3500 קלוריות ליום לנשים ו- 5000 קלוריות ליום לגברים. התוצאות אכן תומכות בתפיסה שיש לחלק מהחוקרים (כמו ד"ר לייבל) והיא שלגוף יש מדד משקל טבעי שאליו חותר הגוף להגיע ממצבים שונים. אבל זה לא כל הסיפור, ההערכה היא שרק כ- 50% מהמשקל הם תוצאה של הגנים שלנו ויש עוד מרכיבים סביבתיים המשפיעים מאד על משקלנו.
ההשתתפות בארבעת השבועות של הניסוי "לאכול טון" היתה קלה לחלק מהמשתתפים יותר מאשר לאחרים. למשל, לאחד מהם, ספורטאי ואצן היה קל לאכול הרבה אבל מאד קשה עם האיסור על פעילות גופנית.
אחרי 4 שבועות השמינה קתרין 3.5 ק"ג שהם כ- 7% ממשקלה ואילו תומס, האצן, השמין 5.5 ק"ג שהם כ- 9% ממשקלו. מעניין ששנים מהמשתתפים לא הצליחו לאכול כ"כ הרבה, אחד השמין רק חצי ק"ג ואילו השני השמין 5.7 ק"ג אבל בעיקר בחלבון ואחוז השומן גופו אפילו פחת. אפילו מקבוצה כזאת קטנה אפשר כבר לראות שיש דרכים רבות לנהל את הקלוריות של אכילת היתר ולכן היא לא תמיד מובילה להשמנה. מעניין להוסיף שבין הרזים שהשמינו, כולם חזרו מהר מאד למשקלם הראשוני אחרי שהניסוי נפסק…
 
לאלה מכם שמכירים את עבודתי על השמנת הילדים, בוודאי תזכרו את איור המתקלחות שבו קל לראות את ניהול הכלכלה השונה של האוכל=מי המקלחת. המתקלחת משמאל מפנה את רב הקלוריות של האכילה לתנועה ולחום (המים מתפזרים) ואילו המתקלחת שמימין מפנה את רב הקלוריות למאגר (אין בזבוז מים).

מודעות פרסומת

מה אפשר ללמוד מדובים?

17 בינואר 2009

מאמר מעניין של ה- Scientific American על הפיזיולוגיה של הדובים בשנת החורף שלהם, ממנה אפשר ללמוד רבות על תיקון בעיות הבריאות שלנו כמו בעיות לב, השמנה, מחלת כליות או החלמה. הנה עשרה שיעורי רפואה דוביים:
1. בשנת החורף פועם הלב של הדב רק כ-18 פעימות בדקה (כחמישית מקצב פעימות הלב שלנו) ובכל זאת מבנה הלב שלו אינו ניזוק כמו שאצלנו במצבי דופק נמוך. אולי בגלל יצירת חלבון מחליף (N2B) בשריר הלב?
2. חוקרים ממינוסטה הראו כי בשעת הנשימה עולה קצב הלב של הדב בצורה דרמטית (פי 8) וזה כפי הנראה מה שמאפשר לו להפחית דרמטית את קצב הלב בין הנשימות. זה יכול להיות פתרון לסובלים מבעיות קצב לב.
3. למניעת נזק משבץ או התקף לב אפשר להתבונן על אסטרטגית הדב בהפחתת קצב פעילות הרקמות (חלבון HIT). בקצב נמוך יפחת גם הנזק.
4. שמירת רקמות בזמן ניתוח על ידי שימוש בפלסמה של מרמיטה משנת חורף שמעניקה לרקמה יכולת החלמה משופרת.
5. דובי הצפון שלא עוברים שנת חורף, כן עוברים צום כחצי שנה. הם לפעמים מאבדים חצי ממשקל בגופם בתקופת הצום. מעניין שהם אינם נהיים סוכרתיים למרות מצב של עמידות לאינסולין וזה אולי מפני שהם אינם צורכים סוכר בתזונתם.
6. על מחלות כליות.
7. שמירה על בריאות שרירים שאינם זזים בזמן שנת החורף.
8. אוסטאופורזיס – איך לא לאבד את חוזק העצם בזמן של חוסר תנועה כה ארוך.
9. תכנון הריון ודחייתו.
10. על מחלות כבד ואבני כיס המרה.

אמרתי לכם… רפואה אינטגרטיבית הפכה לרפואה הנפוצה

13 בינואר 2009

הרופאים/מדענים, מנהיגי הרפואה המשלימה, חברו יחד לכתוב מאמר מוביל ב- The Wall Street Journal  המראה שאכן שינוי דרכי חיים ותזונה הוא הטיפול הטוב ביותר להרבה מכאובים. ארבעת המובילים שנרתמו לכתיבה הם דיפאק צ'ופרה, דין אורניש, רסטון רוי ואנדרו וייל, למקרה שאתם לא מכירים מישהוא מהם אז צרפתי קישורים להרחבה…
המחקרים האחרונים מראים שלגופנו יכולת גדולה לריפוי וגם מהירה יותר ממה ששערנו קודם. שינוי דרכי חיים אכן יכול להשפיע דרמטית על בריאותנו. ראו לדוגמה (אחת מיני רבות) את המחקר הבא על הרגלי חיים ותמותה:
במעקב אחרי כ- 80000 נשים במשך יותר מעשרים שנה נמצא כי לפחות כשליש ממקרי המוות אפשר היה לשייך ישירות לדרכי חיים לא נכונות כמו עישון, תזונה לא מאוזנת או חוסר פעילות גופנית.
BMJ 2008;337:a1440
הרבה מאיתנו משערים שתגליות מדעיות של תרופה או טכניקה מתוחכמת הם שיובילו לבריאותנו  וקשה לנו להעריך את כוחו העצום של שינוי דרכי החיים השוטפות. מה אכלנו? איך אנחנו מגיבים לסטרס? מעשנים? כמה זזנו? אז קחו לתשומת לבכם, כבר יודעים – דרכי חיים מנתבות בריאות וביעילות מדהימה. 
אז מה בכל זאת הבעייה, אם כבר יודעים?
אני וחברי שוחרי הבריאות קוראים השכם והערב מידע שיישומו יקדם את בריאותנו (רק ב"שיר השרירים" מצוטטים אלפי מחקרים כאלה); בניגוד לרבים שבכלל לא מכירים את המידע, הבעייה של "היודעים" היא בהתאמתו של המידע לשגרת חיינו.
לדעת זה לא תמיד מספיק, איך מתמידים?
 אני אשמח אם תציעו כאן הצעות מקדמות דרכי חיים. הנה לדוגמה כמה הצעות שאני מנצלת:
* פעילות גופנית לא מונוטונית – מקפידה שהיא תהיה משתנה ומעניינת, אני בוחרת מורים מתוחכמים וגם מיגוון גישות כמו פילאטיס, ריקודי בטן, טאי צ'י או שחייה. כתבתי על זה רשימה שהראתה איך עניין מכפיל את יעילות הפעילות הגופנית…
* אני משלבת עם הפעילות חברה טובה, אז אף פעם אני לא משתעממת ואם קשה לי, יש מי שמקל עלי.
* אני חוקרת גישות רחוקות כמו למשל איזון חמשת האלמנטים שפיתחו בסין העתיקה.
* קורס בישול מעניין
* משלבת מוסיקה בכל צעד
והנה לא ממני, אבל עצה חכמה של הפעלת פסיכולוגיה לקידום הבריאות שעשו בניקרגואה ועכשו יפעילו בפקיסטן. הרעיון היה איך לרפא משחפת? את התרופה לריפוי יש לקחת חודשים אחרי שכבר מרגישים טוב, והרב היה מפסיק את הטיפול לפני הזמן בייחוד בגלל שהוא לא טיפול נעים. מה שעשו היה להקנות נקודות זיכוי למימוש בטלפון סלולרי על פי ההתמדה בקבלת התרופה. פרס כספי שגרם לרבים להמשיך בטיפול וכך מניחים לקדם את חיסול השחפת מהארצות המתפתחות.
כסף או הטבות אחרות למתמיד…זוכרים את הפרס הכספי של עיריית וורלו באיטליה, להרזייה של 3 ק"ג…
יש לכם עוד רעיונות?

11+1 המזונות הטובים שאתם לא אוכלים

8 בינואר 2009

אחרי שהמון תשומת לב הופנתה אל הפעילות הגופנית, במיוחד להרזייה, התחלנו להבין שגם למזון תפקיד מוביל בבריאותנו. זה לא מפליא לפיכך שבין סיכומי השנה שחלפה, נמצאה החדשה הבאה במדור WELL שבניו-יורק טיימס, כחדשה שנקראה השנה הכי הרבה –  11 המזונות הטובים שאתם לא אוכלים. אני ממליצה על כולם והוספתי עוד אחד
מי שהכין את רשימת ה- 11 הוא ד"ר באודן, מחבר הספר – 150 מזונות הארץ הבריאים. הוא נתבקש להכין רשימה של מזונות זמינים ובריאים במיוחד, שאנחנו נוטים לדלג עליהם.
1. סלק –  תחשבו על סלק כתרד אדום, עשיר בפולאט ונוגדי סרטן ואפשר לאכול אותו טרי, מגורד על הסלט או מבושל. ואני מוסיפה, כדאי לזכור שהוא מקור נהדר לניטריק אוקסיד מקדם ה- wellness שלנו.
2. כרוב – גם לו שפע של נוגדי סרטן כמו הסולפורופאן sulforaphane שנמצא בשפע גם בברוקולי.
3. מנגולד (עלי סלק) – מייצג בתזונתנו את קבוצת העלים הירוקים עשירים באנטיאוקסידנטים וכמו שאני חוזרת ואומרת עשירים בניטרטים המקדמים את זמינות הניטריק אוקסיד. למתעניינים הציצו בספריה של ויקטוריה בוטנקו.
4. קינמון – תבלין חשוב שעוזר להורדת לחץ דם ולבקרת רמות סוכר.
5. מיץ רימונים – עשיר בנוגדי חימצון ושאר מיטיבים…ראו את הרשימה עליו.
6. שזיפים מיובשים – עתירי נוגדי חימצון, מגינים מטרשת עורקים. שימו לב לאזהרות של אביב לביא על פירות יבשים לא אורגניים ועם חומרי שימור רעילים.
7. זרעי דלעת (גרעינים לבנים) –  מקדמי בריאות, כמו כל זרע הם מכילים כל מה שהנבט יזדקק לצמיחתו. הם גם עשירים במגנזיום ושאר מינרלים ושומרים על מערכת הדם.
8. סרדינים – ד"ר באודן אוהב לכנות אותם מזון הבריאות מקופסא. הם עתירי אומגה 3, אינם מכילים כספית כמו הרבה דגים אחרים, ועשירים במלחים כמו סידן, מגנזיום וברזל הם גם מכילים מערך ויטמיני B שלם.
9. כורכום – סופרסטאר התבלינים, מכיל אינספור נוגדי חמצון וסרטן.
10. אוכמניות (גם קפואות) – מקדמות בריאות כולל שמירה על זיכרון.
11. דלעת – ירק דל קלוריות, עשיר בסיבים ובויטמין A, פנולים ואנטיאוקסידנטים. טוב בין השאר להורדת לחץ דם וסוכר.
ועוד אחד שהוספתי להתמודדות עם חיבתנו ללחם, על קמח תורמוס חשבתם?
הצעות נוספות יתקבלו בברכה…

סוכר, סוכרת, התעמלות וכושר קוגניטיבי

4 בינואר 2009

כבר ראינו שפעילות גופנית משפרת את הכישורים הקוגניטיביים שלנו, ועכשו נראה שגם המזון שאנחנו אוכלים משפיע מיידית על הכושר הקוגניטיבי, כשלפחמימות ההשפעה הבולטת ביותר. מחקר מהמחלקה לפסיכולוגיה של אוניברסיטת טפטס הראה כי כשמשתתפים עשו דיאטה ומנעו מעצמם אכילת פחמימות הם הצליחו פחות במבחני זיכרון לעומת אלה ששמרו על אכילת פחמימות בתזונה דלת הקלוריות. עם תוספת פחמימות לתזונה השתפרו מבחני הזיכרון.
החוקרים משערים שהיות והמח משתמש בסוכר כדלק העיקרי שלו והיות ואין לו דרך לאגור את הסוכרים, הירידה בתזונת הפחמימות פוגעת מיידית בכישורים הקוגניטיביים שלנו.
בניסוי השתתפו 19 נשים בגילים 22-55 שנתבקשו לבחור בתזונה דלת קלוריות עם מעט או עם יותר פחמימות. בתקופה שבה הן ניזונו עם מעט פחמימות, הראו התוצאות פגיעה בכישורי הזיכרון. התזונה דלת הפחמימות כן הראתה שיפור במבחני עירנות, זה מתאים לתוצאות מהעבר שהראו כי תזונה עתירת חלבונים או שומנים יכולה להגביר כישורי תשומת לב.
 Appetite. 2009 Feb;52(1):96-103
האם זה קשור גם למצבם הקוגניטיבי של חולי סוכרת?
במחקר אפידמיולודגי שנערך במסצ'וסטס, נבדק הקשר בין סוכרת 2 ובין הסיכוי לפגיעה בכושר הקוגניטיבי. לשם כך נאספו נתונים מ-1917 אנשים בגיל ממוצע של 76 שנה, בין השנים 2002-2006. אכן נמצא כי אצל חולי סוכרת מהירות עיבוד המידע הקוגנטיבי נמוכה יותר, והיא הולכת ומחמירה במהלך שנות הסוכרת. גם בקרב חולי סוכרת לא מאובחנים, נמצאה מהירות עיבוד קוגניטיבי נמוכה ביותר, וירידה בזיכרון.
American Journal of Epidemiology 2008 168(10):1132-1139
וכמו בהרבה מקרים, כשאני כותבת על נושא מסוים, מופיעים עוד מחקרים בתחום, הנה אחד לדוגמה. סוכרת אכן קשורה עם ירידה בכושר הקוגניטיבי, ירידה המורגשת כבר בשלבים הראשונים של המחלה. 
Neuropsychology, 2009, 23(1), 1-9
ועוד מחקר, הפעם של ד"ר יפה חוקרת ממכון גרטנר, שהראתה קורלציה אצל חולי סוכרת מבוגרים בין עליה ברמת AIC (רמה ממוצעת של עודף הסוכר בדם) וירידה בכושר הקוגניטיבי.
Diabetes Care. 2009 Feb;32(2):221-6
אצל מבוגרים נמצא קשר בין דמנציה ובין  שעור אפיזודות חריפות של היפוגליקמיה. האם הדמנציה קשורה בחוסר סוכר לתאי המח?
JAMA. 2009, 301(15), 1565-1572
במעקב אחרי 13,693 תאומים מעל גיל 65 בשבדיה, נמצאה קורלציה בין סוכרת ובין דמנציה ואלצהיימר. ככל שהסוכרת התחילה בגיל מוקדם יותר היה שיעור האלצהיימר גבוה יותר.
Diabetes, 58:71-77, 2009
במחקר שנעשה בצרפת נמצא כי הסוכרת קשורה עם יותר דמנציה וסקולרית אבל לא עם אלצהיימר.
Diabetes Care 2009 32: 169-174
רמות הגלוקוז בדם ולחץ דם הם מדדים למצב קוגניטיבי גם אצל בריאים.
Psychology and Aging, 2009, 24(1), 154-162
בגיליון מרץ 2009 של העיתון Archives of Neurology הנושא המרכזי היה אכן הקשר בין מחלות מטבוליות ובין מחלות נוירולוגיות. למשל, שילוב של סוכרת ושל רמות כולסטרול גבוהות מאיץ את התקדמות האלצהיימר.

בגיליון אפריל 2009 של העיתון  Journal of Alzheimer’s Disease הנושא המוביל של כל המאמרים הוא הקשר האפשרי בין התפתחות הסוכרת לבין התפתחות האלצהיימר. האם זה החיים בחברת שפע? לחץ עבודה? מתח נפשי? מזון מהיר?

מעניין שכשקיצצו למבוגרים בריאים בני כ- 60 את רמת הקלוריות בתזונה בכ-30% למשך 3 חודשים, רמות האינסולין בדם שלהם פחתו ומידת הזיכרון הורבלי שלהם השתפרה מאד (20%).
ראו סקירה ב- Scientific American
 PNAS, online before print January 26, 2009
וגם לאוכלים תזונה ים-תיכונית, סיכון מופחת לירידה בכושר הקוגניטיבי.
Arch Neurol. 2009;66(2):216-225

בחקר נזקי המח המלווים את הדמנציה נראו תופעות אחרות במח אצל חולי סוכ
רת דמנטיים (ובייחוד אצל מקבלי טיפול נגד הסוכרת) לעומת כאלה שאין להם סוכרת או שאינם מטופלים.
Arch Neurol. 2009 Jan 12.Epub ahead of print

מעניין לציין שהפעילות קוגניטיבית אינה נפגעת אצל בני העשרה עם סוכרת נעורים. במעקב במשך 18 שנים אחרי ילדים סוכרתיים ולמרות שיעור היפוגליקמיה ניכר, לא נראתה אצלם ירידה בכושר הקוגניטיבי.
Diabetes Care 2008 31: 1933-1938
עכשו הראו חוקרים מניו-יורק בעזרת סריקות fMRI, איך עודף גלוקוז שאינו מנוצל קשור עם פגיעה פיסית במח. אנשים שאינם מנצלים את הגלוקוז ביעילות (חולי סוכרת או שבץ) נוטים לסבול יותר משכחה וגם לסבול יותר מפגיעה באיזור הלמידה והזיכרון בהיפוקמפוס (dentate gyrus) שבמח. בעבר הראו החוקרים כי פעילות גופנית אכן מפחיתה את איבוד הזכרון המלווה את ההזדקנות וזאת על ידי הגברת קצב ספיגת הגלוקוז לתאי השריר.
Ann Neurol. 2008 Dec;64(6):698-706
דרך אגב, חינוך גבוה משפר את הזיכרון ואת הפעילות הקוגנטיבית אך אינו משפיע על קצב הידרדרות הזיכרון עם השנים.
Neurology 2009 72: 460-465

והאם זה קשור לאלצהיימר?
הרעבת המח מגלוקוז ומחמצן (למשל במחלות לב המפחיתות אספקת דם למח) קשורה בעקיפין עם עלייה בתהליכים מובילי אלצהיימר.
Neuron. 2008 Dec 26;60(6):988-1009
מחקר חדש מראה שאינסולין עשוי להגן בפני נזקי אלצהיימר ויש המכנים את האלצהיימר "סוכרת מח".
PNAS published online before print February 2, 2009

ראוי לזכור שדרכי המח שלנו מתוחכמות, המח יודע לעבוד לא רק על גלוקוז אלא גם על לקטאט

ובכל מקרה כמו שמובא בבלוג הזה מקדמת דנה, כדאי להתעמל, לאכול מאוזן ולמנוע התפתחות סוכרת…

התעמלות אירובית אכן משפרת זיכרון ויכולות קוגניטיביות שאבדו עם הגיל.
Br J Sports Med. 2009 Jan;43(1):22-4
וגם התעמלות מנטלית עוזרת… ואל תשכחו אומגה 3 שעוזרת להרבה דברים נוספים.
ועוד…לא כל ירידה בכושר הזיכרון קשורה עם דמנציה מאוחר יותר…
הידעתם ששרבוט סתמי על הנייר מחדד את הזיכרון?