Archive for מרץ, 2009

צוות חוקרים בינלאומי יצר שבב סיליקון שאמור לתפקד כמו המח שלנו

25 במרץ 2009

לפני שאפרט אני רוצה להדגיש שמבחינת השקפתי, המח הוא לא רק כלל פעולותיו הנוירולוגיות. שלל האינטראקציות שלו שחלקן כמובן ריגשיות/מיסטיות/הוליסטיות בודאי לא יתורגמו לשבבי סיליקון. אני דווקא מתעניינת בטעויות שעושה המח שלנו שהן לדעתי משקפות את אינספור הפוטנציאלים שהוא מתמודד איתם וזאת במחיר הטעויות.
ובכל זאת גם לשבבי סיליקון יש הרבה כח.
הפרויקט מכונה Fast Analog Computing with Emergent Transient States FACETS. לשבב שתוכנן יש כאילו 200000 נוירונים המחוברים דרך 50 מיליון קישורים סינפטיים והוא מסוגל (יותר מכל מחשב עד כה) לנהל מעצמו פעולות כמו לימוד. הוא יכול בין השאר גם להרחיב את היקף הקשרים הקיים כרגע ואף להגיע לרמות של המח האנושי.
זאת כמובן לא הפעם הראשונה שאנחנו מנסים לשחזר את פעילות המח, ראו את הפרויקט Blue Brain בשוויץ הנשען על בסיס נתונים ביולוגי שמעבדים נוירולוגים וזאת בסופרקומפיוטר IBM.
FACETS שואב מאותו מקור נתונים אבל במקום לחקות נוירונים הם בונים אותם, וזאת תוך שימוש בפלח סיליקון סטנדרטי של 8 אינץ'. החוקרים מייצרים נוירונים, סינפסות וקבלים הפועלים דומה לפעילות הביולוגית שבמח. היתרון בגישה הזאת במקום בסימולציה הוא שזה הרבה יותר קרוב למציאות של פעילות המח…בשלב זה המודל שנבנה הוא בהיקף הרבה יותר קטן מהמח אבל קצב פעילותו גבוה פי 10000 מהמח האנושי… לא נשמע הגיוני? האמת שהנוירונים שבמוחנו עובדים די לאט והפעילות המהירה הכוללת של המח נובעת ממקום אחר, מזה שהוא "רץ" בו זמנית במקביל.
גם חוקרים מסטנפורד מנסים ליישם גישה דומה ל FACET וגם Defense Advanced Research Projects Agency התחילו פרויקט כזה.
התחכום של FACETS בא בתכנון ועיצוב הסינפסות שפותח על ידי הנרי מרקרם ומכונה spike-timing dependent plasticity והוא שמאפשר את הלימוד ואת ההתאמה למצבים משתנים. מרקרם הסביר שהרבה נוירוביולוגים עבדו איתם בצמידות והיו חיוניים לפיתוח המודל. הרבה זה 15 קבוצות חוקרים משבע מדינות שונות. אחד האתגרים הוא בניית מודל תלת מימדי של המח במשטח דו מימדי של סיליקון. תקציב הפרויקט הוא €10.5 מיליון אירו.
מרקרם מסביר שהפרויקט בתחילת דרכו ויותר נכון להניח שיש בידם מעבד מחשבים עם קצת כישורי חישוב מקבילים כמו למח אבל עדיין לא מערכת מקבילה למח הביולוגי.
בכל מקרה זאת אמורה להיות מערכת של אינטליגנציה מלאכותית אבל היא לא תהיה מודל ביולוגי למשל לבחינת תרופות.
בשלב הנוכחי מתוכנן סופר-שבב superchip עם ביליון נוירונים ו- 1013סינפסות.
Technology Review. March 25, 2009, MIT

בדיון הכללי על לאן פני המח ושביביו יוביל, מנבא קורצוויל שעד 2045 אנחנו כבר "נתאחד" עם שבבים…נשמע כמו סרט עתידני לא פשוט לעיכול ריגשי…

האמנות מרפאה שמנים ומאריכה חיים

16 במרץ 2009

כבר מזמן רציתי לכתוב על זה אבל עכשו כשהתבוננתי בתמונותיו של צייר קולומביאני גדול, פרננדו בוטרו, זה נראה בדיוק מתאים לבלוג הזה. כולנו אוהבים אמנות אבל לדעתי לא מספיק, ואחת הסיבות היא שאמנות מחייבת התייחסות גורפת ואנחנו הכל כך עסוקים, לא תמיד מוצאים את הזמן להפנות את תשומת הלב הנדרשת. לא בכדי ריפוי מצב כרוני, כמו השמנה אכן מצריך תשומת לב כמו כתיבת בלוג…או אמנות…

מעניין שמוסיקה (ראו למשל את הרשימה "כדאי להקשיב למוסיקה" או "איך שומעים מוסיקה") כן שמרה על מקום טוב בחיינו, אבל בעיקר כי אנחנו משלבים אותה כרקע לחיים השוטפים. תראו אפילו בחדר כושר יודע כמעט כל מתעמל שמוסיקה תשפר את כישוריו וכולם מקשיבים.

אני אמנם מתייחסת כאן אל רלבנטיות ל"שיר השרירים" אבל באנלוגיה תוכלו ליישם את זה לכל תחום שתחפצו. על קולנוע כתבתי כאן איך סרט של שעתיים "קונג-פו פנדה" מראה בצורה מופלאה מה שאני מנסה לנסח כאן במשך שנתיים. אבל אני בטוחה שתוכלו למצוא בקולנוע דוגמאות יותר מתוחכמות…

הפעם בחרתי להפנות תשומת לב אל הצייר בוטרו שבצורה הכי ישירה הראה והמחיש שהשמנה לא חייבת להיות קשורה בחוסר תנועה (ולכן גם לא בחוליים), רק תסתכלו… זה באמת לא מחייב הסברים. אז תליתי לי על המקרר תמונה שלו ואני ממליצה לאוהבי הציור שבינכם לחפש צייר רלבנטי לכם ואת הציור שלו שידבר אל ליבכם, רק להציץ עליו מדי בוקר יעשה לכם טוב ובלי אף מילה.

אולי הגיע הזמן שאני אצליח לשכנע את יוסף (האבא של ילדי) לערוך/לעמד שעור ציור אחד שאוכל להעלות כאן ולהראות איך כל אחד יכול לצייר… מעניין, זאת הפעם הראשונה שאני מנצלת את הרשת לפנייה אישית…  

                                 

אשמח אם מי מכם שיש לו נגיעה בעולם המופלא של האמנות, יביא דוגמאות לכאן…

 

 

ד"ר מרגרט פולנצקי, רופאה אופה

8 במרץ 2009

במקרה (האמנם?) ניתקלתי בבלוג המקסים של הרופאה ד"ר פולנצקי (Dr. Margaret Polaneczky) שאוהבת כל כך לבשל (אבל גם לרזות). הבלוג נקרא הבלוג שאכל מנהטן – The Blog That Ate Manhattan.
הרעיון של השף כמרפא הוא לא זר במחזותינו שכן התזונה היתה מאז ומתמיד כלי להבראה ויחד עם אהבתה של ד"ר פולנצקי לבישול זה הופך את הבלוג שלה למעניין אבל לא רק בבישול אלא גם בנושאי רפואת נשים. בפברואר הבלוג היה שותף לאירוע השבועי Grand Rounds שבו מרוכזים מאמרי רופאים, אחיות ומטופלים מתענייני בריאות…אל תחמיצו את הקישור, יש שם המון רשימות מרתקות…
מה שנחמד בבלוג שלה הוא שבין המתכונים (למשל, בישול ערבי) היא מדברת על כל הנושאים המעניינים אותה כרופאה וכאשה כמו הדיון על השימוש בהורמונים אחרי גיל המעבר והבקורת על אופרה וינפרי שבעצם מקדמת שימוש בהם.
ראו רשימה על בורשט או על מתכוני ארוחת חג ההודיה עם תבשיל הדגים הברזילאי.
שווה ביקור…

מי רוצה לסדר אותנו? החוקרים? עיתוני הרפואה?

2 במרץ 2009

שומו שמים, העיתון הכי יוקרתי ברפואה The New England Journal of Medicine פרסם החודש מימצאים ממחקר שנעשה בהרוורד [המוסד הכי יוקרתי :-)] יחד עם אוניברסיטת לואיזיאנה ואף אחד לא אומר כלום שזה מחקר כמעט חסר משמעות שעלול לגרום נזק…אני מודאגת… 
הם עקבו אחרי יחסי חלבונים/פחמימות/שומן בתזונה בלי להדגיש בכלל את סוג התזונה (דיאטה ים-תיכונית לעומת מזון מהיר, על ניטריק אוקסיד שבירקות ירוקים או על חטיפים).
אם לא היינו יודעים כבר שמהות התזונה קובעת את שיעור ההרזייה והבריאות, היינו יכולים להסתכל על המחקר, אבל כשכולם כבר יודעים, אני לא מבינה איך יכולים לקבל מחקר כזה לפרסום ועוד להפיץ אותו בכל ערוצי התקשורת כאילו שלא משנה מה שאתה אוכל העיקר שתאכל פחות.
קשה לי להאמין שהחוקרים לא יודעים שדיאטת הרזייה מקדמת בסופו של דבר השמנה…או על המחקר המראה שדיאטה ים- תיכונית מבריאה יותר מדיאטה דלת שומן.
 
פרטי המחקר: החוקרים בחנו מצבי הרזייה במשך שנתיים (אכן יותר ארוך מהרבה מחקרים) אצל שמנים שחולקו לארבע קבוצות (ע"פ התזונה שלהם) והראו כי הרזייה היתה קשורה בהפחתת מספר הקלוריות אבל לא  בסוג הדיאטה.
בניסוי השתתפו 811 גברים ונשים שחולקו ל- 4 קבוצות תזונה ונתבקשו לאכול  750 קלוריות פחות ליום:
* מעט שומן וחלבון ממוצע
* מעט שומן והרבה חלבון
* הרבה שומן וחלבון ממוצע
* הרבה שומן והרבה חלבון
בכל הקבוצות, בלי קשר לתזונה,  נמצא כי המשתתפים רזו בממוצע כ- 6 ק"ג במשך 6 חודשים ואחרי שנה התחילו להשמין קצת (20%). הם נתבקשו להתעמל קצת – 90 דקות בשבוע (להרזייה צריך להתעמל לפחות 250 דקות בשבוע) ומדי 8 שבועות הם קיבלו ייעוץ. התוצאה המעניינת לדעתי בכל המחקר היא שאלה שהשתתפו בפגישות הייעוץ (כפי הנראה אכפת להם יותר על עצמם) רזו יותר מפי 2 מאלה שלא באו לייעוץ.
N. Engl. J. Med., 2009, 360(9), 859-873

אני כתבתי (עם הרבה קישורים נילווים) לפרנק זקס, החוקר המוביל של המחקר, והצעתי שהיות ויש לו את יומני התזונה של המשתתפים שינסה למשל לראות פרופורצית הרזייה על פי כמות ירקות ירוקים או בשר ולא על פי חלוקה גסה לפחמימות-שומנים-חלבונים. הנה תשובתו:
Dear Dina,
We are checking to see if analysis by foods and food groups have or can be done with the dataset. We'll get back to you soon.
Thanks for your inquiry.
Frank Sacks
ובינתיים עוד חוקרים הביעו את מחאתם על הפרסום הזה, כמו למשל על הדיאטה הקלה שלא יכולה לשקף הבדלים.
N. Engl. J. Med., 2009, 360(21), 2247-2248

העלו את זה גם בנרג' 

ועוד מחקר שמסעיר את כולם מכיוון שהתפרסם בלנצט, עודף משקל קשור עם חיים יותר קצרים. אני חייבת להעיר/להאיר, ראשית לקבץ נתונים של כמעט מיליון איש בוודאי מכסה על מיגוון הקשרים עם תוצאות סותרות, אז בעצם זאת לא התמונה האמיתית. ויתרה מזאת ההרזיה המומלצת לא הוכחה כמאריכת חיים, להפך אם היא לא נעשת נכון היא מובילה לפגיעה נוספת בריאות. אז החשיבות היא לא המשקל אלא הבריאות, הרבה פעילות גופנית והמון ירקות…
מעניין וקשה להבין, שלכשאשה אחת יש קריש ברגל בגלל הרבה סיבות בריאות אבל גם שאכלה אשכוליות 3 ימים, הלנצט מפרסם מאמר מלא על זה…חבל שלאשכוליות אין נציג בעיתוני הרפואה…
The Lancet, 2009, 373(9670), 1222