שיר השרירים

ד"ר מרקולה, כמו תמיד מביא מידע מעניין (יש גם וידאו) והפעם סקירה על הרופא הנודע ד"ר פרייס וספרו הפתוח לקריאה לכל
Nutrition and Physical Degeneration
A Comparison of Primitive and Modern Diets and Their Effects
by Dr. Weston A. Price

ד"ר ווסטון פרייס היה רופא שיניים לפני כמאה שנים, והוא הבחין שאצל השבטים החיים בטבע ברחבי העולם, מצב השיניים הוא מצוין וזאת כמובן בהשוואה למצבם הבעייתי של השיניים אצל תושבי ארה"ב. הוא גם ראה את הקשר בין בריאות השיניים ובריאות הגוף והשתמש בזה כמדד לחיים טובים.

הוא שם לב לכמה נקודות מובילות בתזונתם הטבעית של השבטים ואולי גם לנו כדאי לאמצן:
המזון שלהם הוא טבעי, אורגני, לא מעובד ואינו מכיל סוכר (לעתים רחוקות הוא מכיל קצת דבש).
המזון גדל בסביבת התושבים, דהיינו המזון מקומי ותקופתי.
מוצרי החלב לא מפוסטרים אבל מותססים.
חלק גדול מהמזון הוא חי ולא מעובד.
הם אכלו גם בשר, אבל כמובן של חיות טבעיות ולא של חיות שעברו סלקציה גנטית אגרסיבית.
ד"ר מרקולה מוסיף שגם כמויות האומגה 3 היו בתזונה המקורית בערך פי 10 יותר גבוהות והאומגה 6 יותר נמוכות כך שהיחס בינהם היה נכון. ואני מזכירה את הרשימה על התזונה הגלובלית שלנו לעומת תזונת 100 מייל המוצעת.

אולי בגלל זה כדאי לאכול כמו קופים?
זוכרים את האבוריג'ינים… או את המחקר על התזונה מתקופת האבן שהביאה במהירות להבראת סוכרתיים…

בפעם הבאה כתעמדו בפני בעיה שקשה לכם לפתור אולי כדאי שתצעדו לאחור… או אולי לבהות קצת?
חוץ מהקשר הידוע בין פעילות גופנית וכושר החשיבה, הראו עכשו חוקרים מהולנד שהליכה אחורה משפרת את הכושר הקוגניטיבי. 38 סטודנטים נתבקשו לעשות מבחן פשוט של לזהות צבע של מילה של שם צבע זהה או שם צבע אחר (למשל, המילה "אדום" כתובה בצבע אדום או בצבע כחול). כשצבע המילה לא היה תואם את פירוש המילה, היו הצלחות הסטודנטים יותר גבוהות כשהם צעדו אחורה לעומת קדימה. נראה שההליכה אחורה מגייסת הרבה כוחות חשיבה נוספים. רוצים להתאמן על הליכון בהליכה אחורה?
Psychological Science, 2009, 20(5), 649-650
מעניין אם גם אימוני כדורגלנים המיומנים לרוץ אחורה, פותחו לשיפור חשיבת השחקנים במשחק? 
 
זוכרים שכל רגל יכולה ללכת לכיוון אחר? איך זה יהיה קשור עם החשיבה? וגם מעניין  אם הגלולה ההתעמלותית שמפתחים תפעיל אף היא את החשיבה כמו ההתעמלות? נותרו הרבה שאלות…
בכל מקרה היום זה כבר די ברור שלא על הראש לבדו יחשוב האדם…
 
ומה עם לחלום בהקיץ? עד כשליש מזמן העירות שלנו אנחנו יכולים לבלות ב"נדידת מחשבות" או חוסר תשומת לב ממוקדת…מה שחשבנו שהוא מגרעת של השגת יעדים מיידית או אפילו מעין עצלנות, יכולה להיות דרך חכמה של המח להתמודד עם בעיות מורכבות. פרופ' קלינה כריסטוף הראתה שבשעה שאנו חולמים בהקיץ המח שלנו פעיל הרבה יותר מאשר כשאנחנו מרוכזים במילוי מטרה. במעקב אחרי פעילות המח עם fMRI כשהנבדקים נתבקשו לבצע משימה פשוטה (ללחוץ על כפתור כשעולה מספר), נמצא כי חוסר תשומת הלב למשימה היה קשור עם פעילות מוגברת באיזורי חשיבה מורכבים של המח.
PNAS, published online May 11, 2009
 
ואם מעלים נושאי חשיבה ואין לנו חשק לקחת ריטלין, אי אפשר שלא להעיף מבט במאמר הניו-יורק טיימס  (שכבר תורגם לעברית) על ספרה החדש של ויניפרד גאלאגר RAPT המטפל בנקודה של איך במצב של אינסוף מידע ניתן להשפיע ולבחור לאן להפנות את תשומת הלב.

ממה נובעת ההשמנה בארה"ב? יותר אכילה? פחות תנועה? חוסר מנוחה?
בכנס ה-17 של ה- European Congress on Obesity שנערך באמסטרדם, הציגו חוקרים בראשותו של פרופ' סווינברן מאוסטרליה, גישה חדשה להתייחסות לנושא ההשמנה בארה"ב מאז שנות ה- 70. הם שילבו יחסים מטבוליים עם אפידמיולוגיה, חקלאות ותרמודינמיקה ולטענתם אפשר לייחס את רב ההשמנה לאכילת יתר ולא לחוסר התנועה.
בשלב ראשון, מדדו החוקרים את הקצב המטבולי של קרוב לאלף ילדים ו- 1399 מבוגרים ועל סמך נתונים אלה, חישבו כמה צריך מבוגר לאכול כדי לשמור על משקלו וכמה צריך ילד לאכול לצמיחה נורמלית.
בשלב שני הם חישבו כמה בפועל אכלו האמריקאים בשנות ה-70 ובתחילת שנות ה- 2000. את זה הם עשו על ידי הנתונים הלאומיים של אספקת המזון (כמה ייצרו וייבאו פחות כמה שייצאו, יועדו לחיות או נזרקו).
בהסתמך רק על נתוני מזון אלה, חישבו החוקרים כמה היו האמריקאים צריכים לעלות במשקל במהלך ה- 30 שנים, והישוו אותם לנתונים הלאומיים NHANES של משקל האמריקאים בשנים האלה. התוצאות היו דומות, דהיינו השינוי בצריכת המזון מסביר לבדו את העלייה בהשמנה.
אצל הילדים, התוצאות היה ממש זהות, דהיינו השמנת הילדים מוסברת על ידי אכילת יתר.
אני לא יכולה להימנע מהערה שגם אם התנועה לא משפיעה מטבולית באופן ניכר על החישובים היא יכולה להשפיע באופן עקיף על צריכת המזון…
אצל המבוגרים היה החישוב מוערך לעלייה של 10.8 ק"ג אבל בפועל היתה העלייה במשקל רק של 8.6 ק"ג. כאן הסיקו החוקרים שאולי היתה עלייה בפעילות הגופנית…הנחה בעייתית ואני הייתי אומרת אולי יש בעייה בדיוק החישוב???
לאור החישובים האלה מציעים החוקרים להפחית 350 קלוריות ליום בתזונת הילדים ו- 500 קלוריות בתזונת המבוגרים כדי להיות כמו בשנות ה- 70. או לחילופין להגדיל פעילות גופנית בכשעתיים ליום!!!
ואני לא יכולה שלא להזכיר שלאכילה 2 סיבות וגם לציין שהחישוב המעניין הוא לא כמה קלוריות אכלנו אלא איזה קלוריות אכלנו, זוכרים למשל את השפעת החלב?
כדאי לקחת בחשבון את כלל הגורמים האורגים את ניהול השומנים שלנו, כמו למשל טיב השינה או אפילו אמנות, ספירת הקלוריות היא בסופו של דבר הנגזרת שלהם…

מידת השליטה שלנו בתכנית התזונה הטובה לנו יכולה להיות תלויה באיזור קטן במח הקידמי.
מזמן ראינו שמידת השליטה היא מרכיב חשוב בהוצאה לפועל של החלטות, אבל לא היה מספיק מידע על איזורי המח המעורבים בתהליך.
איזורים שונים במח הקידמי מעורבים בהחלטות מורכבות אבל לא היה ברור למשל איך משקלל המח את הנתונים להחליט בין היתרון הזמני של פרץ סוכר משוקולד לבין היתרון הבריאותי ארוך הטווח של אכילת סלט. הערה אישית – אני הוצאתי מהתזונה שלי סוכר לבן בכלל וכך ההחלטות הרבה יותר פשוטות ונכונות, נראה שסוכר "מבלבל" את השיקולים. אכן הראו שעם הזמן רגישות הלשון לטעם המתוק נעשית קהה ולכן צריכת המתוק הולכת וגדלה עם הזמן. 
חוקרים מקליפורניה בחנו את פעילות המח אצל 37 משתתפים שעשו דיאטה, הצליחו לרזות וגם לשמור על משקלם הנמוך. המשתתפים לא אכלו 3 שעות ואז כשהם מחוברים למכונת fMRI למדידת הפעילות המוחית, נתנו להם לראות 50 תמונות של מזונות שונים. המשתתפים התבקשו לרשום בדירוג בין 1-5 מה לדעתם האישית היא מידת הבריאות ומה מידת הטעם הטוב והמפתה של כל אחד מהמזונות בכרטיסים.
לכל משתתף נבחר מזון אחד שהוא היה ניטרלי עבורו בניקוד, וביחס אליו התבקש המשתתף לבחור אותו או כל אחד מ-49 המזונות האחרים וזאת כשמכונת ה- fMRI בוחנת את הפעילות המוחית שלהם. למרות שכולם הגדירו את עצמם כעושי דיאטה, כמחצית מהמשתתפים בחרו את המזון הטעים/מפתה יותר ואילו האחרים בחרו את הבריא יותר. ההבדל בבחירה נמצא להיות קשור עם איזור המח DLPFC dorsolateral prefrontal cortex, ראו תמונה (כתם ירוק). איזור זה הקשור עם למידה וזיכרון הופעל אצל המשתתפים רק כשהם בחרו מזון בריא יותר על פני מפתה יותר. נראה שאיזור זה פעיל כמו האמא הדואגת שלנו שהסבירה לנו לגמור את הירקות לפני שנפנה לשוקולד…
היכולת שלנו להתמיד בדיאטה ונגזרותיה קשורה עם היכולת שלנו להפעיל את האיזור הזה במוחנו,
Science, 2009, 324(5927), 646-648
מעניין איך מדיטציה תשפיע על פעילות האיזור? שלא לדבר על השפעת ההתעמלות שמפחיתה את הרצון לאכול…

ועוד מחקר השייך להתמכרויות (עשוי להיות מושפע מאיזור ה- DLPFC במח) מראה שראייה של רמז ממכר מובילה לפעולה מהירה להשגתו, וזאת בלי קשר למשך זמן מוארך של צפייה ברמזים אחרים. דהיינו כדי להתמודד עם התמכרות כדאי להשקיע בבלימת הפעולה המלווה את הראייה… דרך אגב, הליכה מהירה יכולה להקל על התמכרות לשוקולד.

זה אכן לא מפליא שמבחני שליטה עצמית שנעשו עם ילדים בגיל 3 ו-5 הראו בגיל 12 קשר עם השמנה אצל הילדים שבחרו לא לדחות סיפוקים.
Arch Pediatr Adolesc Med. 2009;163(4):297-302

מחד אני נהנת לראות את שפע ההמצאות של תקופתנו ומאידך אני לא יכולה שלא להביע את דעתי הספקנית על הפלסטר החדש (ראו תמונה) המתוכנן ל"חולי" הדיאטה…
את הפלסטר העוקב ומדווח אחרי כמה קלוריות אכלנו/הוצאנו מתכננת חברת פילומטרון והיא עדיין לא מוכנה לפרסם על איזה עיקרון בדיוק פועל המערך. מה שכן, הפלסטר מכיל הרבה חיישנים המגיבים לטמפרטורה, קצב הלב, קצב הנשימה, מוליכות העור ומידת נוזלי הגוף.
הפלסטר משדר אלחוטית את סיכום הנתונים היומי, לטלפון הסלולרי וגם מוסיף לנתוני היום הערכת מצב, כמו  "היום אכלת יותר מדי קלוריות אז מחר כדאי שתוסיף רבע שעה הליכה נמרצת"…
האמת שעוד אין מידע על השקלול האנרגטי וכך אני לא יכולה להגיד אם הוא נכון בכלל, אבל אין ספק שזה יתפוס את המכורים לדיאטות ובטח יהיה להיט. קרוב לוודאי ישווקו את זה תחת רגשות האשם המקובלות – אם לא תקנה לך חיישן כזה אתה לא רציני ולא באמת רוצה/יכול/מוכן לרזות…

לאלה מכם שלא מכירים את השפעת הפסקת החלב על חיי אתם מוזמנים להציץ בגרף ההרזיה שלי ולראות קצב הרזייה מזורז ביותר (יותר מפי 3) המלווה את הפסקת צריכת החלב, וזאת למרות שצריכת הקלוריות היומית שלי עלתה מאז שכן הוספתי הרבה שקדים במקום הקוטג' והיוגורטים. כדאי גם לזכור שהערך הקלורי הוא לא מדד מספיק מדויק וחשוב יותר מה מקורו, אותו ערך קלורי יכול להוביל להשמנה או לא להשמנה ראו למשל את ההבדל בין פרוקטוז ובין גלוקוז. אין לי מושג איך הפלסטר המוצע יעבד כאלה נתונים, בייחוד שהדיוק הנוכחי שלו הוא די רופף (~ 500 קלוריות ליום).
אז בינתיים הכי פשוט זה לעשות התעמלות, להקדיש לעצמנו זמן ומקום ולאכול המון ירקות ולא נראה לי שכל כך חשוב לחתור למעקבים קלוריים כרוניים.