בפעם הבאה כתעמדו בפני בעיה שקשה לכם לפתור אולי כדאי שתצעדו לאחור… או אולי לבהות קצת?
חוץ מהקשר הידוע בין פעילות גופנית וכושר החשיבה, הראו עכשו חוקרים מהולנד שהליכה אחורה משפרת את הכושר הקוגניטיבי. 38 סטודנטים נתבקשו לעשות מבחן פשוט של לזהות צבע של מילה של שם צבע זהה או שם צבע אחר (למשל, המילה "אדום" כתובה בצבע אדום או בצבע כחול). כשצבע המילה לא היה תואם את פירוש המילה, היו הצלחות הסטודנטים יותר גבוהות כשהם צעדו אחורה לעומת קדימה. נראה שההליכה אחורה מגייסת הרבה כוחות חשיבה נוספים. רוצים להתאמן על הליכון בהליכה אחורה?
Psychological Science, 2009, 20(5), 649-650
מעניין אם גם אימוני כדורגלנים המיומנים לרוץ אחורה, פותחו לשיפור חשיבת השחקנים במשחק?
זוכרים שכל רגל יכולה ללכת לכיוון אחר? איך זה יהיה קשור עם החשיבה? וגם מעניין אם הגלולה ההתעמלותית שמפתחים תפעיל אף היא את החשיבה כמו ההתעמלות? נותרו הרבה שאלות…
בכל מקרה היום זה כבר די ברור שלא על הראש לבדו יחשוב האדם…
ומה עם לחלום בהקיץ? עד כשליש מזמן העירות שלנו אנחנו יכולים לבלות ב"נדידת מחשבות" או חוסר תשומת לב ממוקדת…מה שחשבנו שהוא מגרעת של השגת יעדים מיידית או אפילו מעין עצלנות, יכולה להיות דרך חכמה של המח להתמודד עם בעיות מורכבות. פרופ' קלינה כריסטוף הראתה שבשעה שאנו חולמים בהקיץ המח שלנו פעיל הרבה יותר מאשר כשאנחנו מרוכזים במילוי מטרה. במעקב אחרי פעילות המח עם fMRI כשהנבדקים נתבקשו לבצע משימה פשוטה (ללחוץ על כפתור כשעולה מספר), נמצא כי חוסר תשומת הלב למשימה היה קשור עם פעילות מוגברת באיזורי חשיבה מורכבים של המח.
PNAS, published online May 11, 2009
ואם מעלים נושאי חשיבה ואין לנו חשק לקחת ריטלין, אי אפשר שלא להעיף מבט במאמר הניו-יורק טיימס (שכבר תורגם לעברית) על ספרה החדש של ויניפרד גאלאגר RAPT המטפל בנקודה של איך במצב של אינסוף מידע ניתן להשפיע ולבחור לאן להפנות את תשומת הלב.
נראה שכדאי ללכת אחורה וגם משתלם לחלום בהקיץ
מודעות פרסומת
12 במאי 2009 ב- 14:12 |
בפארקים בסין אחת מהפעילויות שאימצתי לי היא ללכת אחורה
המאמר תורגם ופורסם בארץ כאן:
http://www.haaretz.com/hasite/spages/1083735.html
12 במאי 2009 ב- 14:55 |
נראה שהסינים ידעו הכל לפנינו…
תודה למאמר.
12 במאי 2009 ב- 16:02 |
ומה דעתך על קונג פו כמשפר חשיבה?
האם יש הבדל בין אמנויות לחימה שונות ויכולות קוגניטיביות, אם ידוע לך?
12 במאי 2009 ב- 16:16 |
אין ספק שכל אמנויות התנועה הסיניות משפרות חשיבה שכן אמנויות תנועה משפרות חשיבה…
בטאי צ'י האהוב עלי יש גם צעדים אחורה…אבל אני לא מכירה מחקרים ישירים ליכולות קוגניטיביות בין אמנויות התנועה המזרחיות. בכל מקרה הייתי ממליצה לבחור מה שאוהבים כי אם צריך לעשות משהוא תמיד זה לא ילך אם לא באמת אוהבים את זה.
12 במאי 2009 ב- 16:30 |
היוקרתית שלו נהייה לאחרונה במה לזיבולים. אני מניח שזה בגלל התחרות עם זורנלים של נאורוסאיינס על פרסום "ניוז". סביר להניח שלהליכה לאחור אין שום השפעה על שיפור הקוגניציה או גיוס כוחות חשיבה. אני למשל הייתי מניח שהירידה באפקט הסטרופ היא תוצאה של פגיעה ביכולת הקריאה (וירידה בהפרעת הסטרופ עקב כך). יש עוד הרבה הסברים אלטרנטיביים פשוטים יותר שצריך לשלול לפני שמניחים שיפור קוגניציה.
12 במאי 2009 ב- 19:57 |
גם אני קראתי שם כמה מאמרים לאחרונה שנראו לי די חלשים (במיוחד מבחינת הקלות שבה נקבעות שם המסקנות). חשבתי שזה רק אני. מה שכן, באמת הגעתי למאמרים האלה דרך מדיה פופולרית כך שלפחות מהבחינה הזאת השיטה שלהם עובדת.
12 במאי 2009 ב- 22:39 |
אפשר להניח שכל המאמרים הפסיכולוגים המכילים רשת משתנים יהיו תמיד רחוקים מקלות הסקת המסקנות של מאמרים מדעיים קלסיים ובכל זאת,זה כל כך קל לנסות וגם לא מסוכן אז נראה לי יותר פשוט לבחון גישת ללכת אחורה ולראות מה קורה לכם. אנחנו מצ'טטים כאן על כוס קפה ולא בהכרח מגישים תיזה לדוקטורט…
זאת הסיבה שאני תמיד מביאה את הקישור למחקר המקורי שאפשר יהיה לדבר עם מחברו אם זה ממש חשוב לקורא…
12 במאי 2009 ב- 23:00 |
ההערה שלי היתה באופן כללי לכתב העת. לא ספציפית למאמר על הליכה לאחור.
13 במאי 2009 ב- 0:44 |
אלא כלפי הזורנל. אני מתנצל אם הבנת אחרת. כפי שציינת, כאן אנו מתכנסים להנות לא בשביל שיפוט אקדמי.