"רדו ממני" – ספר על אהבה

לעתים רחוקות מבקשים ממני לכתוב בקורת על ספר, הפעם זה היה די ברור למה אני, זה הרי ספר על ילדים שמנים. "רדו ממני" – ספרה החדש של הפסיכולוגית אורית זאבי-יוגב (הבלוג של אורית).
כמובן שהסכמתי וקראתי ועד עכשו אני לא מאמינה איזה ספר, איך זה שמישהוא יכול לכתב ספר כזה, כל כך מדויק עלי? אז ראשית, תודה אורית ושנית קצת התנצלות שזאת ביקורת ריגשית…
את הספר קראתי בלי יכולת להניח אותו מידי והדבר שהדהים אותי היה שעם כל ילד שתואר שם אני הזדהתי. מיגוון הילדים שתוארו והיקף מאורעות חייהם היה שונה מחיי הפרטיים, אבל אורית הצליחה לנגוע בשורש הרגש שהפעיל את מנגנון ההשמנה ואצל כולנו זה אותו שורש – האהבה.
אני יודעת שאהבה היא מילה שחוקה ושמוטב היה להימנע ממנה, במאמרים המדעיים שלי אני מעדיפה הרבה פעמים להשתמש במילה "שפע" שהיא מילה פחות משומשת מאהבה (העדרה של תחושת שפע מתארת את מהות בעיית ההשמנה).
אבל כאן, בא לי להשתמש דווקא במילה הנדושה הזאת "אהבה" ולקוות שהיא תזכיר לנו משהוא שלפעמים נסיבות החיים מביאות אותנו לשכוח.
היכולת של אורית לאתר אצל כל ילד את שורש חסם-האהבה, היא לדעתי כח הטיפול והעזרה שהיא הושיטה להם ושהביא אותה גם לשם המדהים של הספר – "רדו ממני". שם ספר שבא להגיד מה שהיה רוצה להגיד הילד או במילים אחרות: אתם לא רואים מה עובר עלי וכמה אני סובל? אין לכם לב? מזה חשוב כמה אני שוקל או מה אני אוכל? למה לא פשוט תחבקו אותי…
ספר חובה לכל!!!
לא כולנו מצוידים במנגנון המדויק (והלפעמים מאד מועיל) של חסכון אנרגטי המוביל להשמנה בתנאי חסר, אני מניחה שאצל אלה שאינם נוטים להשמנה יתבטא חסם-האהבה בדרכים מעיקות אחרות (כמו אולי אסטמה או גירודים או כאבי ראש ובעיות שינה), אז למרות שזה ספר על ילדים שמנים הוא יהיה רלבנטי גם להרבה ילדים אחרים ואני ממליצה עליו לקריאה לכולם.

כמו שאמרתי החלק הריגשי בהשמנה שלי היה כ"כ משמעותי שעם כולם בספר הזדהתי. ידעתי מה הם חוו ורציתי להיפגש איתם ולספר להם על 2 ערוצי הסיבות לאכילה ויחד איתם אולי להמציא לכל אחד קוים חדשים לפתרונות… נראה לי שזה יכול להיות פרויקט גמר לכל ילד, כמו שאני הפכתי את זה לתחום המחקר שלי, גם להם כדאי ללמוד את נתוני השטח ולהמציא אסטרטגיה אישית שתסיט קצת את האכילה מערוץ 2 שאינו יודע שובעה. הבעיה הביולוגית הקשה של השמנה היא שהשמנה מקדמת השמנה…דהיינו הבעיה מחריפה את עצמה מעצמה…
הכי גדול וראשי וחשוב ומרכזי ובלתי ניתן למעקף, היא התחושה שהם לא אוהבים את עצמם בגלל שהם משוכנעים שאחרים לא אוהבים אותם. או אולי שאין בכלל דבר כזה כמו אהבה בעולם, מסקנה הגיונית לילד שעבר התעללות או אסון קרוב.
איכשהוא אצל הילד (אצלי זה בטח היה ככה) נבנת אהבתו העצמית על סמך אהבת האחרים שהוא מרגיש/חווה…ולא משנה כמה אהבו אותו אם הוא לא חושב/מרגיש/יודע שאוהבים אותו הוא לא יאהב את עצמו ומשם הכל מדרדר.
איך בונים אהבה עצמית בעולם ריגשי שמחק את האהבה כאופציה? אורית מורה נהדרת…
ואני ראיתי שגם כשאין, כדאי לפעול מתוך היש
כשאני, חושבת על הבלוג שלי שמעקב אחרי מאות רשימותיו יכול להיות שיעור מעניין בשיפור אהבה עצמית…הסתכלות אחורה מגלה שאני החלטתי לעשות “כאילו” ומתוך שלא לשמה קיוויתי שיגיע לשמה. ואכן הגיע: "אוהבת שמנים".
וגם, אני מדענית, אז בחנתי המון נתוני שטח וראיתי שיש הרבה אהבה מסביבי וגם אם איני מרגישה אותה בגלל חסימות ילדותי, אני יודעת שהיא שם ואם רק אמצא סדק היא תוכל להסתנן דרכו פנימה ולמלא את ליבי בשמחה. אז דמיינתי פתחים ודלתות וסדקים והאהבה, עם עזרה נהדרת מהאוהבים אותי, אכן הצליחה לחדור פנימה ואני יודעת מה אני צריכה להמשיך לעשות… תודה …

בא לכם לכתוב משהוא על אהבה?

התפרסם עכשו מחקר שעשו בקליפורניה ובו חיברו את הילדים לרשת המודדת את מידת תנועתם ו"צובטת" אותם אם הם לא זזים מספיק…חבל שהספר של אורית עוד לא תורגם כי זה ממש חיוני שהם יקראו אותו…

מודעות פרסומת

12 תגובות to “"רדו ממני" – ספר על אהבה”

  1. פרח Says:

    האהבה המקננת בנישמת האדם, מאירה אותה ומקרינה באור ברור ובהיר על סביבתה.
    כמו ילד קטן בטרם ביקרו או שפטו אותו המביט בעצמו באהבה אין קץ, הוא אוהב את גופו, את פניו את מעשיו ואת סביבתו. רק מתוך האהבה העצמית הזו אפשר לאהוב את האחר. הלו נאמר כבר "ואהבת לרעך כמוך" זו כל התורה כולה.
    הניצוץ הטיבעי הקיים בכל יצור חי יכול לכבות. ראשונים הם ההורים, המבקרים ושופטים את ילדיהם, ולא שמים לב שהילד שקיבל עצמו בשלמות ואהבה רואה מעכשיו את שגיאותיו, מראהו או מעשיו בעיני המבוגרים הבקורתיים, ומסקנתו יכולה להיות הרסנית הן כלפי עצמו [אני שונא את עצמי כי אני לא מספיק טוב] והן כלפי היחס שלו להוריו [אני לא מספיק טוב לכן הם בוודאי לא אוהבים אותי].
    כמובן שאם תובנות כאלו קשה להתמודד עם העולם הזר בחוץ.
    לילד זה יהיו לעולם געגועים לאהבה הטהורה שחווה לרגע קט [יש הרבה מדי מקרים שלא חווה בכלל]. ובבגרתו יתכן ולא יוכל לשנות את דפוס הוריו שנטבע בו, ואף הוא ינהג כך בילדיו.
    אולם יתכן גם שהצמא לאהבה יביא אותו לבדוק מחדש את מחשבותיו על עצמו, ולשנות. ואז יפתח בפניו עולם השפע בו יוכל לתת ולקבל ללא גבול.

  2. דינה ראלט Says:

    תודה…

  3. הזוייה Says:

    העטופים בצֶלוֹפָן מרשרש המתגודד כמו אורח בכניסה ללוע, או כמו ממתינים בבֵּית תַּמְחוּי המושיטים כף יד פתוחה כמו של חסר בית מנומנם. שלא ידע את נפשו מרוב אושר כשצלצל בידיו מַטְבֵּעַ.
    כמו אותה צנצנת עמוסה בקרואסונים בטעם שוקולד, שבגניבה בלילה היא הייתה נפתחת ושולפת את אותו רגע של עונג שנטמן בקיבה.

    אהבה היא המקום שבו מחטטים ונוברים תחת פני השטח השלווים, תחת הררי השומן שמכסים את אותה נפש המבקשת לחזק את ביטחונה בידיעה שבאמת אוהבים אותך. רק שהשומן גרם לאנשים לסלוד ממך, וככה נכנסים ללופ אינסופי של חיפוש אחרי תשומת הלב המתוקה והאנושית, עד שבבוקר אחד מבינים שאת תְּשׁוּאוֹת העידוד מקבלים כשהגוף נקי מרעלים. ומביטחון עצמי שמחזק את הדבר המופלא הזה שנקרא נפש.

    תודה על רשומה מרתקת, שאפילו שעוד לא קניתי את הספר קשה לי שלא להזדהות עם העבר, ועם הגרורות שעוד נותרו בו.

  4. ריקי כהן Says:

    תודה רבה.צודקת, זה לא רלבנטי רק להשמנה, אלא ליכולת לפתח אהבה עצמית בעולם שמאכזב ומונע אותה מסביב, כולל ההורים. ופה זה תפס אותי בלי יכולת לעזוב.

  5. דינה ראלט Says:

    המון תודות…

  6. אורה לב-רון Says:

    לא צריך דווקא הרבה משקל כדי לסחוב את התחושה המעיקה שלא להיות נאהב. פעם כתבתי ספר בשם "אף אחד לא אוהב אותי"

    http://oralevron.com/sfarim.htm
    והמון אנשים וילדים אמרו לי: כתבת ספר עלי?!

  7. דינה ראלט Says:

    את כמובן צודקת, אלא שאצל הנוטים להשמנה מצב הלחץ הזה גורם להשמנה המחריפה אותו…

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה) Says:

    וכמבוגר בהבנתו הנאורה זה יכול לשנות את הרגלי ההשמנה ??

  9. דינה ראלט Says:

    אהבה ותנועה יכולים להוביל רחוק…

  10. יהל ווילפנד Says:

    הרעיון של הספר נכון ובקיבוץ של השומר הצעיר עם לינה משותפת הכל מקבל העצמה.בילדותי היה פולחן הספורט כחלק מהפולחן של הציונות הסוציאליסטית,ומי שלא הצטיין בספורט,גם אם אהב לעסוק בו לעיתים כמוני, היה זוכה לקיטונות של לעג.בקיבוץ אין לאן לברוח,אם לועגים לך כשמן התווית נדבקת אליך הרבה שנים
    יש כמובן היועצים עצות שונות ומשונות ויש את המערכות הפסיכולוגיות והמורים מלאי הפתוס האידיאולוגי הצבוע
    איך מורידים משקל הפתרון פשוט והוא באמצעות פעילות גופנית ונסיון לאכול מבוקר
    כל שאר הדיאטות הן שקר וכזב לדעתי וכל הלחץ הוא מיותר ולוקח שנים רבות מאוד להשתחרר ממנו

  11. דינה ראלט Says:

    כן אני מניחה ש"רדו ממני" רלבנטי להרבה נושאים/מקומות/טיפוסים. כל הבלוג שלי מדבר על פעילות גופנית ראו את שמו "שיר השרירים"….אהבתי את ספרה של אורה יוגב בגלל הזוית הנוספת שהיא הוסיפה לנושא…אהבה.

  12. אהבה Says:

    נשמע ספר טוב.
    http://www.imeet.co.il/
    http://www.xn—-zhcdbmb6lij.com/

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: