Archive for the ‘רשתות מידע וניטריק אוקסיד’ Category

כמוני

3 באוגוסט 2009

זוכרים את הרשימה "מהפכת הבריאות – רשתות בריאות חברתיות" ? אז עשינו את זה !!! עכשו בישראל…

האתר כמוני עלה רישמית ומהיום כתובתו הפתוחה לכל (בינתיים בשקט, אחרי החגים יהיו הרבה תרועות חצוצרות)
http://www.camoni.co.il

המון מידע, חדשות, מומחים, פורומים וכלים זמינים לשימוש כולם…בלוגים…קבוצות…מיפגשים…

אנחנו פתוחים להצעות על סקרים/מחקרים/פרויקטים מקומיים או שאר רעיונות…אל תהססו להציע.

ולחובבי הטוויטר, אנחנו גם כאן:
http://twitter.com/CamoniHealth

תודה וברכה, דינה

מודעות פרסומת

"להיות ולא להיות – זאת התשובה" – מדריך לחיים

15 ביוני 2009

רק סיימתי לקרוא את "רדו ממני" ספרה הנהדר של אורית זאבי יוגב וכבר זכיתי לראות שגם ארז שמיר הוציא ספר:  "להיות ולא להיות – זאת התשובה". אני כמדענית מיד מנסה למצוא את ערוצי התקשורת שמאפשרים לזה להיות, ואולי לחקור את הקשר בין אורית ובין ארז…אבל נראה לי שכרגע זה מיותר (על פי מה שהצצתי בספר של ארז) ונכון יותר לתת לארז שמיר לספר על ספרו, הנה רשימתו: 
"בשעה טובה, ולאחר שנים של כתיבה, צפוי בעוד מספר שבועות להתפרסם ספר הראשון פרי עטי. מן הסתם כל מי שעומד בפני פרסום ספר, ובמיוחד ספר ראשון, אינו יכול שלא להתרגש מהמעמד, אולם אני מרגיש שאני פחות מתרגש ממנו ויותר מרגיש הקלה מעצם העובדה שזכיתי להגיע אליו. במבט לאחור תהליך כתיבת הספר נראה לי כתהליך מייסר מאין כמותו, קצת בדומה להריון הנמשך מספר שנים, אולם למרות הייסורים, וכמו בהריון, התוצאה הסופית שווה את כל המאמצים. ועם זאת, תחושת ההקלה שאני חש לא נובעת מעצם העובדה שאני מבין שהמאמץ האדיר שהשקעתי בכתיבת הספר עומד להגיע לידי סיום, אלא מכך שאני מרגיש שלא חשוב מה שכעת יקרה, אני את שלי עשיתי. מאחר ומדובר בגישה לא לגמרי מקובלת, אני אבקש להסביר אותה.
 
אם נרצה ואם לאו, אנו חיים בחברה שמקדשת מעל לכל את חשיבות התוצאה. באחד הפרקים של הסדרה הקומית הסימפסונס, כאשר שומע הומר שילדיו נכשלו במשימה כלשהי, הוא ממהר לומר להם "עשיתם כמיטב יכולתכם ונכשלתם בצורה מחפירה. הלקח הוא – אף פעם אל תנסו". צחוק, צחוק, אולם רובנו מיחסים להצלחה ולכישלון, בכל תחומי החיים, חשיבות עליונה. זאת הסיבה שכאשר אנו מתחילים עם בני או בת זוג, לא כל כך אכפת לנו מדוע הם נענים לחיזורינו – כל עוד הם נענים לחיזורינו, וזאת הסיבה שבתור סטודנטים לא כל כך אכפת לנו אם הבנו את החומר הנלמד ואם לאו – כל עוד אנו מצליחים לעבור את הבחינות. ואמנם, השאלה הכי נפוצה שאנשים שואלים אותי, כאשר אני מספר להם שאני עומד לפרסם ספר, היא לא האם אני מרוצה מהספר שכתבתי, אלא האם אני חושב שהספר יצליח. אני אמנם מנסה להסביר להם שמבחינתי עצם כתיבת הספר היא הצלחה, וכי נתוני המכירות של הספר הרבה פחות מדאיגים אותי, אולם במרבית המקרים אני מקבל את הרושם שהתשובה שלי לא ממש משכנעת אותם. אחרי הכל, מה הטעם לכתוב ספר אם אף אחד לא יקרא אותו?
 
האמת היא כרגיל מורכבת. מצד אחד הצדק אכן נמצא עם אותם האנשים, מכיוון שכמו כל יוצר אחר אני אשמח מאוד שפרי יצירתי יחשף בפני כמה שיותר אנשים וימכר בכמה שיותר עותקים, אולם מצד שני אני לא ממש דואג בקשר לנתוני המכירות של הספר. מדוע?  מכיוון שהדרך הרוחנית לימדה אותי למקד את מאמצי בתחומים בהם יש לי יכולת השפעה, לעשות את המיטב שאני יכול, ואז לשחרר וללמוד לקבל את התוצאות כפי שהן. אחרי הכל, מה הטעם להלחם במה שלא ניתן לשנות?
***
לפי כעשור שנים, כאשר רק התחלתי ללכת בדרך הרוחנית, הספר הרוחני הראשון שזכיתי לקרוא היה ה"בהגוד גיתא", אשר מהווה חלק מאפוס ה"מהאבהארתה", ומגולל את תמליל שיחתם של קרישנה וחברו ארג'ונה. למרות שאז בקושי הבנתי מילה ממה שקראתי, ואם להודות על האמת גם היום מדובר בטקסט שמבחינתי רב בו הנסתר על הנגלה, היו בטקסט מספר פנינים אשר כבר אז שבו את ליבי. כיום, כאשר אני עומד בפני פרסום ספר ראשון, החזרה לאותו טקסט קדום מהווה מבחינתי סגירת מעגל. במאמר זה אבקש להציג מספר ציטוטים מתוך אותו טקסט אשר שופכים אור על תובנת חוסר ההיקשרות לתוצאות ואשר אולי יעזרו להסביר את גישתי הקצת מרוחקת לסוגית פרסום הספר.
 
כבר בפרק השני של ה"בהגוד גיתא", בסעיף ארבעים ושבע, אומר קרישנה לאר'גונה: "זכותך לבצע את חובותיך, אולם אינך זכאי לפירות המעשה. לעולם אל תחשוב עצמך לגורמן של תוצאות מעשיך, ולעולם אל תדבוק באי מילוי חובתך." במילים אחרות, בחיים אלו עלינו לעשות את מה שעלינו לעשות, אולם אל לנו לפעול מתוך התפיסה השגויה שבכוחנו לקבוע את תוצאות מעשינו, מכיוון שתוצאות אלו תלויות באין ספור גורמים הנמצאים ברובם מחוץ לטווח השפעתינו. עלינו אם כן להתרכז במילוי החובות, ולא לדאוג לתוצאות. הן כבר יבואו מעצמן.
 
בסעיף הבא, באותו הפרק, ממשיך קרישנה ומטיף לאר'גונה על חשיבות המעשים ולא התוצאות – "הו ארג'ונה, בצע חובתך ברוח שקולה, והימנע מכל זיקה להצלחה או כישלון. יישוב-דעת כזה נקרא יוגה." בסעיף זה קושר קרישנה בין חוסר ההאחזות בתוצאות המעשים לבין מה שהוא מכנה "יישוב-דעת", או בשפה המודרנית שלוות נפש. ומדוע חוסר ההאחזות בתוצאות המעשים מובילה בהכרח לשלוות נפש? מכיוון שכאשר אנו מוותרים על ההאחזות בתוצאות מעשינו, כאשר אנו מוותרים על ההאחזות בהצלחה או בכישלון, אנו מאפשרים לעצמנו לקבל את הרגע הזה כפי שהוא, בלי תנאים ובלי הכתבות. הצלחנו? מה טוב. נכשלנו? לא נורא, זה מה שיש, ואם למדנו לקבל את הכישלון זאת כבר חצי הצלחה. כפי שהדלאי לאמה נוהג לומר "כשאתה מפסיד, לפחות אל תפסיד את הלקח".
 
מספר שורות מאוחר יותר, בסעיף חמישים ושבע, מפתח קרישנה עוד יותר את הסוגיה כאשר הוא מסביר: "בעולם החומרי, מי שבטוב וברע נשאר בלתי מושפע, ואינו מהלל את הטוב או מבזה את הרע – הינו יציב ואיתן בידע מושלם." פעם נוספת, אם כן, קרישנה מהלל את חוסר ההאחזות בתוצאות, רק שהפעם הוא כבר קושר בינו לבין מה שהוא מכנה "הידע המושלם". ומהו אותו "ידע מושלם" לשיטתו של קרישנה? ז
הו הידע החושף בפני האדם את העולם השוכן מעבר להגדרות הדואליות של הצלחה וכישלון, טוב ורע, עולם בו נפש האדם שבעת התהפוכות יכולה למצוא שלווה אמיתית. על פי קרישנה, אם אכן נבין כי שלוות הנפש שלנו אינה פועל יוצא של תוצאות מעשינו, אלא תנאי מוקדם להן, נצליח למצוא את תחושת האושר היחידה שלעולם לא תחלוף או תעלם.
 
קרישנה ממשיך בשיחתו עם אר'גונה ובפרק שלוש, סעיף תשעה-עשרה, אומר לו: "על האדם לפעול איפוא, מתוך חובה, מבלי להתקשר לפירות עבודתו. כי פעולה ללא התקשרות מובילה לעליון." פעם נוספת, קרישנה ממליץ לאר'גונה לא להיקשר לתוצאות מעשיו מכיוון שבכך יזכה להגיע "לעליון", כלומר לאותו עולם נסתר השוכן צעד אחד בלבד מעבר לעולם הנגלה ואשר נחשף רק בפני אלה החכמים מספיק לראות. ואולם, התודעה של מרבית בני האדם מלאה בכל כך הרבה תשוקות, עד שהם אף פעם אינם מצליחים לראות את מה שמסתתר להם ממש מתחת לאף. קרישנה, כאמור, מזהיר את אר'גונה מכך, וממליץ לו ללכת בדרך חוסר ההאחזות.
 
לבסוף, בסעיף עשרים וחמש בפרק שלוש, אומר קרישנה לאר'גונה: "כשם שהבורים מבצעים חובותיהם מתוך התקשרות לתוצאות, פועל גם המלומד – אלא שמבלי להתקשר – כדי להוביל את האנשים אל דרך הישר." זהו סעיף מעניין במיוחד, מכיוון שבו מציין קרישנה כי אף שכלפי חוץ פעולותיו של המלומד עשויות להיות דומות לפעולותיהם של הבורים, הרי שלא רק שהוא לא נקשר לתוצאות פעולותיו, אלא שהמוטיבציה המנחה אותו, המוטיבציה הרוחנית שנועדה "להוביל את האנשים אל דרך הישר", שונה לחלוטין. כך, האדם "המלומד" לא פועל למען רווחתו האישית, ואינו מבקש להשיג דבר לעצמו, אלא לחלוק את תובנותיו עם שאר בני האדם על מנת לרומם אותם אל מעל למישורי החומר הצחיחים ואל עבר אגמי השפע הרוחניים. 
***
כפי שניתן לראות, על פי קרישנה חוסר ההיקשרות לתוצאות היא אחת מתכונות האופי החשובות ביותר שהצועד הרוחני יכול לנכס לעצמו, אולם אנו לא צריכים להגדיר את עצמנו כצועדים רוחנים על מנת להפיק תועלת מתובנת חוסר ההיקשרות. למעשה, אם רק נלמד כיצד להתמקד באיכויות שאנו מכניסים לתוך תהליכי חיינו – כתחליף למצב הקיים בו אנו נוטים להתמקד בתוצאות – איכות חיינו צפויה להשתפר בכל המובנים. ואמנם, אם נשאל כל שף המכבד את עצמו הוא יאמר לנו שהמשתנה המשפיעה יותר מכל על איכות הארוחה הוא איכות חומרי הגלם המשמשים להכנתה. באופן דומה, כאשר אנו מבססים את חיינו הנפשיים על חומרי גלם איכותיים כגון כנות, חמלה, אהבה, נדיבות ושלווה, אנו לא צריכים לדאוג בקשר לתוצאות מעשינו – לא רק מכיוון שבמרבית המקרים השימוש בחומרי גלם איכותיים מבטיח קבלת תוצאות איכותיות, אלא בעיקר מכיוון שלפתע חשיבותן של התוצאות נהפכת שולית. זאת, אם כן, הסיבה שאני לא מודאג בנוגע לגורל הספר שלי. אני הרי יודע שעשיתי כמיטב יכולתי להכניס לתוכו את כל חומרי הגלם האיכותיים ביותר, ושהשקעתי כל מאמץ אפשרי על מנת להפוך אותו לספר הרוחני הטוב ביותר שיכולתי לכתוב. מכאן והלאה לא נותר לי אלא לשחרר. "
 
להצצה בספר

האם יש לנו תפיסה אל חושית? נסוי מדעי עם טוויטר

5 ביוני 2009

מזמן רצינו לדעת האם כח המחשבה בלבד יכול לאתר נכון מיקום בלתי ידוע…
כדי לבחון את זה ארגן הפסיכולוג ריצ'רד וייסמן מאנגליה ניסוי מדעי גדול השבוע (החל מה- 2 ליוני 2009) וזאת בעזרת הגולשים. המכשירים לניסוי הם רק אי-פון וטוויטר המאפשרים את איסוף הנתונים מאלפי המשתתפים.
כל יום במהלך השבוע, ריצ'רד וייסמן נוסע למקום לא ידוע באנגליה, וכשהוא מגיע הוא שולח הודעה בטוויטר ומבקש מהגולשים לשגר בטוויטר הודעה היכן הם מרגישים שהוא נמצא. עשרים דקות אחר כך, מופיעות באתר הניסוי 5 תמונות מחמישה איזורים שונים והמשתתפים מתבקשים לבחור, תוך שעה, מיקום אחד. אם אכן שיעור המצביעים על האתר הנכון יהיה גבוה מהשיעור האקראי של 20% תהא זאת אינדיקציה לתפיסה אל-חושית.
גם אתם יכולים להשתתף…עקבו אחרי ריצ'רד וייסמן בטוויטר.
על תוצאות הניסוי תוכלו לקרוא באתר New Scientist's own Twitter feed

נראה שכדאי ללכת אחורה וגם משתלם לחלום בהקיץ

12 במאי 2009

בפעם הבאה כתעמדו בפני בעיה שקשה לכם לפתור אולי כדאי שתצעדו לאחור… או אולי לבהות קצת?
חוץ מהקשר הידוע בין פעילות גופנית וכושר החשיבה, הראו עכשו חוקרים מהולנד שהליכה אחורה משפרת את הכושר הקוגניטיבי. 38 סטודנטים נתבקשו לעשות מבחן פשוט של לזהות צבע של מילה של שם צבע זהה או שם צבע אחר (למשל, המילה "אדום" כתובה בצבע אדום או בצבע כחול). כשצבע המילה לא היה תואם את פירוש המילה, היו הצלחות הסטודנטים יותר גבוהות כשהם צעדו אחורה לעומת קדימה. נראה שההליכה אחורה מגייסת הרבה כוחות חשיבה נוספים. רוצים להתאמן על הליכון בהליכה אחורה?
Psychological Science, 2009, 20(5), 649-650
מעניין אם גם אימוני כדורגלנים המיומנים לרוץ אחורה, פותחו לשיפור חשיבת השחקנים במשחק? 
 
זוכרים שכל רגל יכולה ללכת לכיוון אחר? איך זה יהיה קשור עם החשיבה? וגם מעניין  אם הגלולה ההתעמלותית שמפתחים תפעיל אף היא את החשיבה כמו ההתעמלות? נותרו הרבה שאלות…
בכל מקרה היום זה כבר די ברור שלא על הראש לבדו יחשוב האדם…
 
ומה עם לחלום בהקיץ? עד כשליש מזמן העירות שלנו אנחנו יכולים לבלות ב"נדידת מחשבות" או חוסר תשומת לב ממוקדת…מה שחשבנו שהוא מגרעת של השגת יעדים מיידית או אפילו מעין עצלנות, יכולה להיות דרך חכמה של המח להתמודד עם בעיות מורכבות. פרופ' קלינה כריסטוף הראתה שבשעה שאנו חולמים בהקיץ המח שלנו פעיל הרבה יותר מאשר כשאנחנו מרוכזים במילוי מטרה. במעקב אחרי פעילות המח עם fMRI כשהנבדקים נתבקשו לבצע משימה פשוטה (ללחוץ על כפתור כשעולה מספר), נמצא כי חוסר תשומת הלב למשימה היה קשור עם פעילות מוגברת באיזורי חשיבה מורכבים של המח.
PNAS, published online May 11, 2009
 
ואם מעלים נושאי חשיבה ואין לנו חשק לקחת ריטלין, אי אפשר שלא להעיף מבט במאמר הניו-יורק טיימס  (שכבר תורגם לעברית) על ספרה החדש של ויניפרד גאלאגר RAPT המטפל בנקודה של איך במצב של אינסוף מידע ניתן להשפיע ולבחור לאן להפנות את תשומת הלב.

עכשו ממריצים גם את המח (ריטלין), מומלץ?

16 בדצמבר 2008

בכל הרשת יש דיונים על הזכות המוסרית להשתמש בתרופות ממריצות מח לשיפור הישגים. השימוש החופשי (לא לחולים) בתרופות מעוררות פעילות מח כמו ריטלין החל להיות נפוץ בין סטודנטים. ההערכה היא שבין 5%-15% מהסטודנטים משתמשים בתרופות מירשם כעזרי לימוד וכפי הנראה התופעה מתחילה להתפשט גם בין האקדמאים. המגמה הזאת מעוררת דיון ציבורי על כמה זה נכון ומתי להשתמש בתרופות האלה. אנשי צבא משתמשים בממריצים, אבל האם זה נכון שגם מנתח במשמרת ארוכה יעשה זאת? חוקרים בתקופות לחץ? סטודנטים בבחינות?
מאמר תומך הופיע בעיתון NATURE, מאמר המציע שימוש חופשי בתרופות ממריצות מח. המאמר נכתב על ידי קבוצת פסיכולוגים, פילוסופים ומדעני מח הטוענים שתמריץ מח הוא לא כמו תמריץ שרירים האסור בתחרויות ספורט. תמריץ מח, לדעתם, יכול לקדם את החשיבה בעולם ולהיטיב עם כולנו. בעוד שחלק מהמתנגדים טוענים שזה לא  מוסרי להמריץ את המח בעוד אחרים מתפרנסים בזיעת כפם, טענו כותבי המאמר שזה יותר דומה להמרצת המח על ידי שתיית קפה, או שינה טובה בלילה ולכן אינו בעייתי.
אחת הדאגות המתעוררות היא שאנשים ירגישו שהם חייבים לקחת את התרופות כדי להתקדם או אפילו רק כדי להחזיק מעמד. בסקר לא פורמלי שנערך על ידי NATURE בשנה שחלפה, השתתפו 1400 אנשים מ-60 מדינות ובו נמצא כי כ- 20% מהמשתתפים משתמשים בתרופות להמריץ את כושר הריכוז והזיכרון שלהם. הנפוץ ביותר הוא השימוש בריטלין, אחריו האמפטמין Adderall, שניהם תרופות הניתנות לפתרון בעיות קשב לחולי ADHD. למרות ש- 85% ענו בשאלון שהם נגד שימוש בתרופות כאלה אצל ילדים בריאים מתחת לגיל 16, כשליש השיבו שהם יתנו אותם לילדיהם אם ילדים אחרים גם ישתמשו. ניסוים ראשוניים מראים כי ריטלין משפר את פעילות הנוירונים בקורטקס הקדם-חזיתי. מחקר מאוניברסיטת תל אביב הראה שהריטלין עוזר במניעת נפילה אצל זקנים.
אבל, חשוב לדעת שאין מספיק מידע על הנזקים הנילווים לשימוש ממושך בתרופות כאלה במצב בריא ובייחוד אצל הצעירים. ומה עם תלות? התעללות? וגם, נראה שריטלין הוא ממכר… ולאחרונה הראו שאחרי 14 חודשים הוא כבר לא אפקטיבי.
כדי שלא נימנע מריטלין התחילו עכשו לשווקו גם כתרופה להרזייה
נראה שלא מספיק לנו מה שעשינו לבריאותנו עם מזון מהיר, יותר מדי קפה וחוסר פעילות גופנית…
Nature. 2008, 456, 702-705

דיון בפורום של Nature  וגם, קשה להבין, יומן ריטלין (על כל תופעות הלוואי) שכתבה העיתונאית שירלי פרקש שרצתה רק לנסות. 

לרקוד מדע

23 בנובמבר 2008

איזה יופי, זמנים חדשים… ואני כמו תמיד חושבת שזה בזכות האינטרנט…אינטגרציה בין תחומים שהיתה חלומות באספמיה (במימסד רישמי כמו ה- AAAS) לפני כמה שנים.
Science, 2008, 10 October, p.186
אתמול הוכרזו זוכי תחרות המדענים שהשתתפו בפרויקט העולמי של להציג און-ליין בריקוד את מהות מחקרם. 36 משתתפים העלו ליו-טיוב את יצירותיהם ו- 9 שופטים (בינהם מדענים ורקדנים) בחרו במצטיינים על פי יכולתם לגשר בן מדע וריקוד. הוכרזו 4 זוכים על פי הקטגוריות: סטודנט, פוסטדוקטורנט, פרופסור והפופולרי.
סו לין לאו מאוסטרליה, בחרה בבלט קלאסי  ובריקוד קינטי לבטא את תיזת הדוקטורט שלה – תפקיד ויטמין D בתיפקוד תאי בתא. היא הופיעה כמו סוכריה- פייה המחלקת סוכריות (גלוקוז) ל-4 רקדנים המייצגים תאי בתא וברקע רוקד חמישי כשמש הנחוצה לביוסינתזה של ויטמין D.
 
מרים זק מגרמניה ייצגה בריקוד מודרני את התיזה שלה – בחינת PET של תבניות הפעלה מוחית המושרות על ידי הטיית פועלים (בדקדוק) רגילים ולא-רגילים. כשהמטרה שלה במחקרה היתה לבחון האם איזורים שונים במח מופעלים על ידי הפועלים שונים. היא רקדה את הפועלים הרגילים בגמישות ובחן ואת הפועלים הלא-רגילים במגושמות ובכיווצים.
 
פרופ' ויינס ליקטה מלואיזינה זכה בפרס בעזרת תלמידיו. את מחקרו על פענוח מסלול הצימוד בהמוגולבין הוא ביצע על ידי קירור וצילום המולקולות. את זה הוא הביע על ידי האיש הזקן המפזר פתיתי קלקר והצילום של המערך.
 
הכי מעניין הוא כמובן הפופולרי שנבחר על פי מספר הכניסות ליו-טיוב. הבחירה היתה פשוטה שכן מרקיטה לנדרי מאוניברסיטת אילינוי זכתה ב – 14138 צפיות. היא סטודנטית לפיסיקה החוקרת איך החלבון TelK מכופף את ה- DNA את זה היא הדגימה בריקוד צמוד עם בן זוגה…נראה שרבים מאיתנו הגולשים עדיין מעדיפים ריקוד שמרני…

כל הריקודים

כדאי להשקיע במוסיקה

8 בנובמבר 2008

לא כאילו שאנחנו לא מרגישים את זה, אבל עכשו חוקרים מהרוורד גם הראו את זה… ילדים הלומדים לנגן על כלי מוסיקלי יותר משלוש שנים טובים יותר בכישוריהם מילדים שאינם מנגנים ולא רק בכישורים השייכים לכלי הנגינה אלא גם בכישורי שפה וחשיבה. ואני היפסקתי ללמוד פסנתר אחרי שנתיים 😦
המימצאים נאספו מארבעים ואחת ילדים בני 8-11 שלמדו לנגן בכינור או פסנתר לפחות 3 שנים וזאת בהשוואה לכישורי 18 ילדים שלא למדו לנגן. כל הילדים השתתפו בשיעורי מוסיקה כללית. זה די מובן מאליו שהלומדים על כלי מוסיקלי היו טובים יותר בכישורי האצבעות וכישורי השמיעה שלהם, אבל היותר מפתיע היו התוצאות של מבחני השפה ומבחני האינטלגינציה (Raven's Progressive Matrices).
נמצאה קורלציה בין משך לימוד הנגינה ובין יכולות האינטליגנציה.
PLoS ONE. 2008, 3(10): e3566 
אני אישיתי למדתי הרבה על יכולות המוסיקה מהתבוננות בבן שלי שהוא מוסיקאי ושהתחיל באימוני תיפוף עצמאיים כבר כשהיה בן שנתיים…ולכן אני מנסה לקדם לימודי מוסיקה כמקצוע מרכזי בבתי ספר. אולי  בעצם זה לא נורא חיוני, כי דווקא מוסיקה טורחים הילדים ללמוד בעצמם גם כשאף אחד לא עוזר להם להיות מוסיקאים… זה מוביל אותי לחשוב שאולי בכלל צריך לתת לילדים רק הזדמנות והם כבר ילמדו את מה שהם צריכים ללמוד…
 לימוד מוסיקה אכן משפר כישורי קריאה של התלמידים.
 המוסיקה גם מגבירה יכולות מודעות שנפגעו למשל עם בעיות ראייה.
PNAS, 2009, 106(14), 6011-6016

ומה לשרירים (המוטיב של הרשימות שלי) ולמוסיקה? הרבה מחקרים מראים כי לקול המוסיקה גם הכושר הפיסי שלנו משתפר. והנה גם על המוסיקה בפרויקט שיקום שנחקר באנגליה.
כדאי לשמוע מוסיקה גם לשמירה על הלב ועל הבריאות בכלל, המוסיקה האהובה דומה בהשפעתה על כלי הדם להשפעת התעמלות. המוסיקה משפיעה גם על איך אנחנו רואים את המציאות…
זה יכול להסביר את הקשר שנמצא בין מוסיקה ובין הכושר.
מעניין שהמוסיקה היא שפה בינלאומית ולא חשוב מאין אנחנו, אנחנו מזהים רגשות בצורה דומה במוסיקה.

למתעניינים, הנה עוד רשימות שכתבתי על מוסיקה:
מוסיקת ג'אז, קשב ויצירתיות
להקשיב למוסיקה זה כמו לעצום את העיניים

וכמו שאני אומרת כל הזמן…אני משערת שהמוסיקה הולכת לתפוס מקום מרכזי בתרבות עתירת המידע של זמננו, שכן נראה שאין לנו ברירה אלא לחפש דרכים חדשות להתמודד עם ה"רעש" של מבול הנתונים המציף אותנו…המוסיקה "יודעת" לעשות את זה… 

הכח ניכר בפנים

27 באוקטובר 2008

האם ידעתם שמספיק להתבונן בפני הגבר כדי להעריך את חוזקו? פעם זה היה חיוני שכן בימי אבות אבותינו, טעות בהערכת כח האויב היתה יכולה להוביל לתבוסה ובאופן פוטנציאלי אף למוות. כיום קבוצת חוקרים מסנטה ברברה מצאה שיש במוחנו מנגנון המעריך את כושר הלחימה של האחר על פי מבנה גופו העליון וגם על פי מבנה הפנים, המימצאים פורסמו ב-Proceedings of the Royal Society באוקטובר 2008. 
ברור שכוחו של האדם היה חשוב במאבקיו, אך המעניין הוא שכוחו ניכר היה גם בפניו. המחקר כלל 4 חלקים שבהם נתבקשו הנשאלים להעריך (דירוג בין 1-7) את חוזק הדמויות על פי תמונות של מבנה גופם, מבנה פניהם או שניהם. אצל חלק מהניבדקים, שהיו להם תוצאות בפועל של הרמת משקולות, נמצאה קורלציה מדויקת עם הערכת הנשאלים. בחלק אחר של המחקר נמצא כי התוצאות היו מעבר לחדרי הכושר, גברים כנשים הצליחו להעריך כח של דמויות מהקמפוס כמו גם את הכח של דמויות רועים או חקלאים מארצות אחרות.
מהמימצאים נראה כי כח הגוף העליון הוא הקובע בהחלטות מלחמה או שלום במיפגש עם זרים… אצל הגברים אמצעי הערכה כזה היה מוביל לקביעת יחסי הגומלין עם הגברים הזרים ואילו אצל הנשים היתה ההערכה משמשת להחלטה לגבי יכולתו של הזכר להגן על הנקבה וצאצאיה.
מענין שלא לגברים ולא לנשים יכולת הערכה לגבי כוחן של נשים. זה די צפוי שכן אלימות אינה שייכת לתחומן.
אז מה בפנים מציין את כח הגוף העליון? החוקרים מציעים שאלה הם קמט מצח כבד והלסת העבה הנובעים מרמות טסטוסטרון מוגברות שמכשירות את כח הלוחמה של הגבר.
התבוננות בפנים מועדפת על פני התבוננות בגוף שכן היא משלבת גם את רמות החוזק הבסיסיות אבל גם את הרגש הספציפי במיפגש….כעס? חדווה?

שנה טובה ומהממת ביופיה

28 בספטמבר 2008

     חיפשתי חדשה חגיגית לציין את פתיחת השנה החדשה שלנו ומצאתי את ההכרזה של 2008 על הזוכים הבינלאומיים בפרסי הצילום, האיור והמדיה האינטארקטיבי להמחשת המדע והטכנולוגיה. מה שאתם רואים כאן הוא האיור שזכה במקום ראשון בין האיורים – זרם הדם של האדם, שמראה מרכיבים שונים במחזור הדם ב- 10 זויות הגדלה שונות, מהלב עצמו, דרך כלי הדם, תאי הדם ועד לרמה המולקולרית. בקישור הבא תמצאו את רשימת שאר הזוכים בכל הקטגוריות וגם תמונות מהממות נוספות  –2008 International Science and Engineering Visualization Challenge

שנה טובה ומבורכת

פסטיבל המדע בליברפול

13 בספטמבר 2008

כמו כל שנה אני מתבוננת בעניין בפסטיבל הבריטי למדע בו מאות מדענים מתגייסים לקדם את תפיסות המדע בקרב כולם. הרבה מידע מועבר עם הרבה רצון טוב והומור והחגיגה מרתקת. BA Festival of Science in Liverpool Sept. 6-11
British Association for the Advancement of Science
השנה נערך הפסטיבל בליברפול וקיבצתי כאן כמה נושאים מהפסטיבל על שיטת הניווט המתוחכמת של המח שלנו הכוללת מעין לווינים, רשתות, מצפן ומפות. או על הדרכים לשפר את הכושר והבריאות של המזדקנים באמצעות פעילות פיסית ותוספי תזונה. נושאי הפסטיבל קובצו למיקבצים כמו: "מה עושה אותנו אנושיים?" או "אוכל ומשקה" או "רפואה ובריאות".
אתם מוזמנים להנות מכמה סרטי וידאו מהפסטיבל בינהם, על כוחם של גיבורי-על, על סביבה ירוקה, על איזה פרצוף מושך אותנו ועל אלרגיות למזון.
והנה גם הבלוג של הפסטיבל
לסקרנים, הנה התקציר על הפסטיבל מ- 2007.