Experimental Biology 2009

28 ביוני 2009

השנה חלק ניכר מהכנס השנתי של חברת הביולוגיה הניסויית הוקדש לצמחים, אבל כמו כל שנה יש מחקרים מסקרנים, הנה למשל:
מה עושה את שחקן הכדורגל לגדול? כשרון עדיף על כושר
http://www.eurekalert.org/pub_releases/2009-06/sfeb-wma062509.php

הדגים הנחותים הם דווקא המהירים יותר…אולי כדי שלא יצטרכו להילחם ואולי להיפגע?
http://www.eurekalert.org/pub_releases/2009-06/sfeb-tft062509.php

ממה נובע מקור ההבדלים בכושר להכות עם פטיש? בדרגת התאורה למשל…
http://www.eurekalert.org/pub_releases/2009-06/sfeb-tso062409.php

איך צפרדעים חיות שנים בתוך האדמה ללא מזון…יכול להסביר השמנה כתהליך ייעול האנרגיה.
http://www.sciencedaily.com/releases/2009/06/090629081133.htm

מזון עתיר אומגה 6 מגביר את יכולת הריצה המהירה של עכברי מעבדה.
http://www.sciencedaily.com/releases/2009/06/090629081120.htm

על האבולוציה של האבולציה, או מה היית אומר לצ'רלס דרוין היום?
http://www.sebiology.org/meetings/Glasgow/Darwin.html

The Society of Experimental Biology Annual Meeting, 28 June-1 July, 2009,Glasgow

מודעות פרסומת

"להיות ולא להיות – זאת התשובה" – מדריך לחיים

15 ביוני 2009

רק סיימתי לקרוא את "רדו ממני" ספרה הנהדר של אורית זאבי יוגב וכבר זכיתי לראות שגם ארז שמיר הוציא ספר:  "להיות ולא להיות – זאת התשובה". אני כמדענית מיד מנסה למצוא את ערוצי התקשורת שמאפשרים לזה להיות, ואולי לחקור את הקשר בין אורית ובין ארז…אבל נראה לי שכרגע זה מיותר (על פי מה שהצצתי בספר של ארז) ונכון יותר לתת לארז שמיר לספר על ספרו, הנה רשימתו: 
"בשעה טובה, ולאחר שנים של כתיבה, צפוי בעוד מספר שבועות להתפרסם ספר הראשון פרי עטי. מן הסתם כל מי שעומד בפני פרסום ספר, ובמיוחד ספר ראשון, אינו יכול שלא להתרגש מהמעמד, אולם אני מרגיש שאני פחות מתרגש ממנו ויותר מרגיש הקלה מעצם העובדה שזכיתי להגיע אליו. במבט לאחור תהליך כתיבת הספר נראה לי כתהליך מייסר מאין כמותו, קצת בדומה להריון הנמשך מספר שנים, אולם למרות הייסורים, וכמו בהריון, התוצאה הסופית שווה את כל המאמצים. ועם זאת, תחושת ההקלה שאני חש לא נובעת מעצם העובדה שאני מבין שהמאמץ האדיר שהשקעתי בכתיבת הספר עומד להגיע לידי סיום, אלא מכך שאני מרגיש שלא חשוב מה שכעת יקרה, אני את שלי עשיתי. מאחר ומדובר בגישה לא לגמרי מקובלת, אני אבקש להסביר אותה.
 
אם נרצה ואם לאו, אנו חיים בחברה שמקדשת מעל לכל את חשיבות התוצאה. באחד הפרקים של הסדרה הקומית הסימפסונס, כאשר שומע הומר שילדיו נכשלו במשימה כלשהי, הוא ממהר לומר להם "עשיתם כמיטב יכולתכם ונכשלתם בצורה מחפירה. הלקח הוא – אף פעם אל תנסו". צחוק, צחוק, אולם רובנו מיחסים להצלחה ולכישלון, בכל תחומי החיים, חשיבות עליונה. זאת הסיבה שכאשר אנו מתחילים עם בני או בת זוג, לא כל כך אכפת לנו מדוע הם נענים לחיזורינו – כל עוד הם נענים לחיזורינו, וזאת הסיבה שבתור סטודנטים לא כל כך אכפת לנו אם הבנו את החומר הנלמד ואם לאו – כל עוד אנו מצליחים לעבור את הבחינות. ואמנם, השאלה הכי נפוצה שאנשים שואלים אותי, כאשר אני מספר להם שאני עומד לפרסם ספר, היא לא האם אני מרוצה מהספר שכתבתי, אלא האם אני חושב שהספר יצליח. אני אמנם מנסה להסביר להם שמבחינתי עצם כתיבת הספר היא הצלחה, וכי נתוני המכירות של הספר הרבה פחות מדאיגים אותי, אולם במרבית המקרים אני מקבל את הרושם שהתשובה שלי לא ממש משכנעת אותם. אחרי הכל, מה הטעם לכתוב ספר אם אף אחד לא יקרא אותו?
 
האמת היא כרגיל מורכבת. מצד אחד הצדק אכן נמצא עם אותם האנשים, מכיוון שכמו כל יוצר אחר אני אשמח מאוד שפרי יצירתי יחשף בפני כמה שיותר אנשים וימכר בכמה שיותר עותקים, אולם מצד שני אני לא ממש דואג בקשר לנתוני המכירות של הספר. מדוע?  מכיוון שהדרך הרוחנית לימדה אותי למקד את מאמצי בתחומים בהם יש לי יכולת השפעה, לעשות את המיטב שאני יכול, ואז לשחרר וללמוד לקבל את התוצאות כפי שהן. אחרי הכל, מה הטעם להלחם במה שלא ניתן לשנות?
***
לפי כעשור שנים, כאשר רק התחלתי ללכת בדרך הרוחנית, הספר הרוחני הראשון שזכיתי לקרוא היה ה"בהגוד גיתא", אשר מהווה חלק מאפוס ה"מהאבהארתה", ומגולל את תמליל שיחתם של קרישנה וחברו ארג'ונה. למרות שאז בקושי הבנתי מילה ממה שקראתי, ואם להודות על האמת גם היום מדובר בטקסט שמבחינתי רב בו הנסתר על הנגלה, היו בטקסט מספר פנינים אשר כבר אז שבו את ליבי. כיום, כאשר אני עומד בפני פרסום ספר ראשון, החזרה לאותו טקסט קדום מהווה מבחינתי סגירת מעגל. במאמר זה אבקש להציג מספר ציטוטים מתוך אותו טקסט אשר שופכים אור על תובנת חוסר ההיקשרות לתוצאות ואשר אולי יעזרו להסביר את גישתי הקצת מרוחקת לסוגית פרסום הספר.
 
כבר בפרק השני של ה"בהגוד גיתא", בסעיף ארבעים ושבע, אומר קרישנה לאר'גונה: "זכותך לבצע את חובותיך, אולם אינך זכאי לפירות המעשה. לעולם אל תחשוב עצמך לגורמן של תוצאות מעשיך, ולעולם אל תדבוק באי מילוי חובתך." במילים אחרות, בחיים אלו עלינו לעשות את מה שעלינו לעשות, אולם אל לנו לפעול מתוך התפיסה השגויה שבכוחנו לקבוע את תוצאות מעשינו, מכיוון שתוצאות אלו תלויות באין ספור גורמים הנמצאים ברובם מחוץ לטווח השפעתינו. עלינו אם כן להתרכז במילוי החובות, ולא לדאוג לתוצאות. הן כבר יבואו מעצמן.
 
בסעיף הבא, באותו הפרק, ממשיך קרישנה ומטיף לאר'גונה על חשיבות המעשים ולא התוצאות – "הו ארג'ונה, בצע חובתך ברוח שקולה, והימנע מכל זיקה להצלחה או כישלון. יישוב-דעת כזה נקרא יוגה." בסעיף זה קושר קרישנה בין חוסר ההאחזות בתוצאות המעשים לבין מה שהוא מכנה "יישוב-דעת", או בשפה המודרנית שלוות נפש. ומדוע חוסר ההאחזות בתוצאות המעשים מובילה בהכרח לשלוות נפש? מכיוון שכאשר אנו מוותרים על ההאחזות בתוצאות מעשינו, כאשר אנו מוותרים על ההאחזות בהצלחה או בכישלון, אנו מאפשרים לעצמנו לקבל את הרגע הזה כפי שהוא, בלי תנאים ובלי הכתבות. הצלחנו? מה טוב. נכשלנו? לא נורא, זה מה שיש, ואם למדנו לקבל את הכישלון זאת כבר חצי הצלחה. כפי שהדלאי לאמה נוהג לומר "כשאתה מפסיד, לפחות אל תפסיד את הלקח".
 
מספר שורות מאוחר יותר, בסעיף חמישים ושבע, מפתח קרישנה עוד יותר את הסוגיה כאשר הוא מסביר: "בעולם החומרי, מי שבטוב וברע נשאר בלתי מושפע, ואינו מהלל את הטוב או מבזה את הרע – הינו יציב ואיתן בידע מושלם." פעם נוספת, אם כן, קרישנה מהלל את חוסר ההאחזות בתוצאות, רק שהפעם הוא כבר קושר בינו לבין מה שהוא מכנה "הידע המושלם". ומהו אותו "ידע מושלם" לשיטתו של קרישנה? ז
הו הידע החושף בפני האדם את העולם השוכן מעבר להגדרות הדואליות של הצלחה וכישלון, טוב ורע, עולם בו נפש האדם שבעת התהפוכות יכולה למצוא שלווה אמיתית. על פי קרישנה, אם אכן נבין כי שלוות הנפש שלנו אינה פועל יוצא של תוצאות מעשינו, אלא תנאי מוקדם להן, נצליח למצוא את תחושת האושר היחידה שלעולם לא תחלוף או תעלם.
 
קרישנה ממשיך בשיחתו עם אר'גונה ובפרק שלוש, סעיף תשעה-עשרה, אומר לו: "על האדם לפעול איפוא, מתוך חובה, מבלי להתקשר לפירות עבודתו. כי פעולה ללא התקשרות מובילה לעליון." פעם נוספת, קרישנה ממליץ לאר'גונה לא להיקשר לתוצאות מעשיו מכיוון שבכך יזכה להגיע "לעליון", כלומר לאותו עולם נסתר השוכן צעד אחד בלבד מעבר לעולם הנגלה ואשר נחשף רק בפני אלה החכמים מספיק לראות. ואולם, התודעה של מרבית בני האדם מלאה בכל כך הרבה תשוקות, עד שהם אף פעם אינם מצליחים לראות את מה שמסתתר להם ממש מתחת לאף. קרישנה, כאמור, מזהיר את אר'גונה מכך, וממליץ לו ללכת בדרך חוסר ההאחזות.
 
לבסוף, בסעיף עשרים וחמש בפרק שלוש, אומר קרישנה לאר'גונה: "כשם שהבורים מבצעים חובותיהם מתוך התקשרות לתוצאות, פועל גם המלומד – אלא שמבלי להתקשר – כדי להוביל את האנשים אל דרך הישר." זהו סעיף מעניין במיוחד, מכיוון שבו מציין קרישנה כי אף שכלפי חוץ פעולותיו של המלומד עשויות להיות דומות לפעולותיהם של הבורים, הרי שלא רק שהוא לא נקשר לתוצאות פעולותיו, אלא שהמוטיבציה המנחה אותו, המוטיבציה הרוחנית שנועדה "להוביל את האנשים אל דרך הישר", שונה לחלוטין. כך, האדם "המלומד" לא פועל למען רווחתו האישית, ואינו מבקש להשיג דבר לעצמו, אלא לחלוק את תובנותיו עם שאר בני האדם על מנת לרומם אותם אל מעל למישורי החומר הצחיחים ואל עבר אגמי השפע הרוחניים. 
***
כפי שניתן לראות, על פי קרישנה חוסר ההיקשרות לתוצאות היא אחת מתכונות האופי החשובות ביותר שהצועד הרוחני יכול לנכס לעצמו, אולם אנו לא צריכים להגדיר את עצמנו כצועדים רוחנים על מנת להפיק תועלת מתובנת חוסר ההיקשרות. למעשה, אם רק נלמד כיצד להתמקד באיכויות שאנו מכניסים לתוך תהליכי חיינו – כתחליף למצב הקיים בו אנו נוטים להתמקד בתוצאות – איכות חיינו צפויה להשתפר בכל המובנים. ואמנם, אם נשאל כל שף המכבד את עצמו הוא יאמר לנו שהמשתנה המשפיעה יותר מכל על איכות הארוחה הוא איכות חומרי הגלם המשמשים להכנתה. באופן דומה, כאשר אנו מבססים את חיינו הנפשיים על חומרי גלם איכותיים כגון כנות, חמלה, אהבה, נדיבות ושלווה, אנו לא צריכים לדאוג בקשר לתוצאות מעשינו – לא רק מכיוון שבמרבית המקרים השימוש בחומרי גלם איכותיים מבטיח קבלת תוצאות איכותיות, אלא בעיקר מכיוון שלפתע חשיבותן של התוצאות נהפכת שולית. זאת, אם כן, הסיבה שאני לא מודאג בנוגע לגורל הספר שלי. אני הרי יודע שעשיתי כמיטב יכולתי להכניס לתוכו את כל חומרי הגלם האיכותיים ביותר, ושהשקעתי כל מאמץ אפשרי על מנת להפוך אותו לספר הרוחני הטוב ביותר שיכולתי לכתוב. מכאן והלאה לא נותר לי אלא לשחרר. "
 
להצצה בספר

"רדו ממני" – ספר על אהבה

8 ביוני 2009

לעתים רחוקות מבקשים ממני לכתוב בקורת על ספר, הפעם זה היה די ברור למה אני, זה הרי ספר על ילדים שמנים. "רדו ממני" – ספרה החדש של הפסיכולוגית אורית זאבי-יוגב (הבלוג של אורית).
כמובן שהסכמתי וקראתי ועד עכשו אני לא מאמינה איזה ספר, איך זה שמישהוא יכול לכתב ספר כזה, כל כך מדויק עלי? אז ראשית, תודה אורית ושנית קצת התנצלות שזאת ביקורת ריגשית…
את הספר קראתי בלי יכולת להניח אותו מידי והדבר שהדהים אותי היה שעם כל ילד שתואר שם אני הזדהתי. מיגוון הילדים שתוארו והיקף מאורעות חייהם היה שונה מחיי הפרטיים, אבל אורית הצליחה לנגוע בשורש הרגש שהפעיל את מנגנון ההשמנה ואצל כולנו זה אותו שורש – האהבה.
אני יודעת שאהבה היא מילה שחוקה ושמוטב היה להימנע ממנה, במאמרים המדעיים שלי אני מעדיפה הרבה פעמים להשתמש במילה "שפע" שהיא מילה פחות משומשת מאהבה (העדרה של תחושת שפע מתארת את מהות בעיית ההשמנה).
אבל כאן, בא לי להשתמש דווקא במילה הנדושה הזאת "אהבה" ולקוות שהיא תזכיר לנו משהוא שלפעמים נסיבות החיים מביאות אותנו לשכוח.
היכולת של אורית לאתר אצל כל ילד את שורש חסם-האהבה, היא לדעתי כח הטיפול והעזרה שהיא הושיטה להם ושהביא אותה גם לשם המדהים של הספר – "רדו ממני". שם ספר שבא להגיד מה שהיה רוצה להגיד הילד או במילים אחרות: אתם לא רואים מה עובר עלי וכמה אני סובל? אין לכם לב? מזה חשוב כמה אני שוקל או מה אני אוכל? למה לא פשוט תחבקו אותי…
ספר חובה לכל!!!
לא כולנו מצוידים במנגנון המדויק (והלפעמים מאד מועיל) של חסכון אנרגטי המוביל להשמנה בתנאי חסר, אני מניחה שאצל אלה שאינם נוטים להשמנה יתבטא חסם-האהבה בדרכים מעיקות אחרות (כמו אולי אסטמה או גירודים או כאבי ראש ובעיות שינה), אז למרות שזה ספר על ילדים שמנים הוא יהיה רלבנטי גם להרבה ילדים אחרים ואני ממליצה עליו לקריאה לכולם.

כמו שאמרתי החלק הריגשי בהשמנה שלי היה כ"כ משמעותי שעם כולם בספר הזדהתי. ידעתי מה הם חוו ורציתי להיפגש איתם ולספר להם על 2 ערוצי הסיבות לאכילה ויחד איתם אולי להמציא לכל אחד קוים חדשים לפתרונות… נראה לי שזה יכול להיות פרויקט גמר לכל ילד, כמו שאני הפכתי את זה לתחום המחקר שלי, גם להם כדאי ללמוד את נתוני השטח ולהמציא אסטרטגיה אישית שתסיט קצת את האכילה מערוץ 2 שאינו יודע שובעה. הבעיה הביולוגית הקשה של השמנה היא שהשמנה מקדמת השמנה…דהיינו הבעיה מחריפה את עצמה מעצמה…
הכי גדול וראשי וחשוב ומרכזי ובלתי ניתן למעקף, היא התחושה שהם לא אוהבים את עצמם בגלל שהם משוכנעים שאחרים לא אוהבים אותם. או אולי שאין בכלל דבר כזה כמו אהבה בעולם, מסקנה הגיונית לילד שעבר התעללות או אסון קרוב.
איכשהוא אצל הילד (אצלי זה בטח היה ככה) נבנת אהבתו העצמית על סמך אהבת האחרים שהוא מרגיש/חווה…ולא משנה כמה אהבו אותו אם הוא לא חושב/מרגיש/יודע שאוהבים אותו הוא לא יאהב את עצמו ומשם הכל מדרדר.
איך בונים אהבה עצמית בעולם ריגשי שמחק את האהבה כאופציה? אורית מורה נהדרת…
ואני ראיתי שגם כשאין, כדאי לפעול מתוך היש
כשאני, חושבת על הבלוג שלי שמעקב אחרי מאות רשימותיו יכול להיות שיעור מעניין בשיפור אהבה עצמית…הסתכלות אחורה מגלה שאני החלטתי לעשות “כאילו” ומתוך שלא לשמה קיוויתי שיגיע לשמה. ואכן הגיע: "אוהבת שמנים".
וגם, אני מדענית, אז בחנתי המון נתוני שטח וראיתי שיש הרבה אהבה מסביבי וגם אם איני מרגישה אותה בגלל חסימות ילדותי, אני יודעת שהיא שם ואם רק אמצא סדק היא תוכל להסתנן דרכו פנימה ולמלא את ליבי בשמחה. אז דמיינתי פתחים ודלתות וסדקים והאהבה, עם עזרה נהדרת מהאוהבים אותי, אכן הצליחה לחדור פנימה ואני יודעת מה אני צריכה להמשיך לעשות… תודה …

בא לכם לכתוב משהוא על אהבה?

התפרסם עכשו מחקר שעשו בקליפורניה ובו חיברו את הילדים לרשת המודדת את מידת תנועתם ו"צובטת" אותם אם הם לא זזים מספיק…חבל שהספר של אורית עוד לא תורגם כי זה ממש חיוני שהם יקראו אותו…

האם יש לנו תפיסה אל חושית? נסוי מדעי עם טוויטר

5 ביוני 2009

מזמן רצינו לדעת האם כח המחשבה בלבד יכול לאתר נכון מיקום בלתי ידוע…
כדי לבחון את זה ארגן הפסיכולוג ריצ'רד וייסמן מאנגליה ניסוי מדעי גדול השבוע (החל מה- 2 ליוני 2009) וזאת בעזרת הגולשים. המכשירים לניסוי הם רק אי-פון וטוויטר המאפשרים את איסוף הנתונים מאלפי המשתתפים.
כל יום במהלך השבוע, ריצ'רד וייסמן נוסע למקום לא ידוע באנגליה, וכשהוא מגיע הוא שולח הודעה בטוויטר ומבקש מהגולשים לשגר בטוויטר הודעה היכן הם מרגישים שהוא נמצא. עשרים דקות אחר כך, מופיעות באתר הניסוי 5 תמונות מחמישה איזורים שונים והמשתתפים מתבקשים לבחור, תוך שעה, מיקום אחד. אם אכן שיעור המצביעים על האתר הנכון יהיה גבוה מהשיעור האקראי של 20% תהא זאת אינדיקציה לתפיסה אל-חושית.
גם אתם יכולים להשתתף…עקבו אחרי ריצ'רד וייסמן בטוויטר.
על תוצאות הניסוי תוכלו לקרוא באתר New Scientist's own Twitter feed

תזונה קדומה ובריאות וזאת בהשוואה לתזונה המודרנית וחולי

21 במאי 2009

ד"ר מרקולה, כמו תמיד מביא מידע מעניין (יש גם וידאו) והפעם סקירה על הרופא הנודע ד"ר פרייס וספרו הפתוח לקריאה לכל
Nutrition and Physical Degeneration
A Comparison of Primitive and Modern Diets and Their Effects
by Dr. Weston A. Price

ד"ר ווסטון פרייס היה רופא שיניים לפני כמאה שנים, והוא הבחין שאצל השבטים החיים בטבע ברחבי העולם, מצב השיניים הוא מצוין וזאת כמובן בהשוואה למצבם הבעייתי של השיניים אצל תושבי ארה"ב. הוא גם ראה את הקשר בין בריאות השיניים ובריאות הגוף והשתמש בזה כמדד לחיים טובים.

הוא שם לב לכמה נקודות מובילות בתזונתם הטבעית של השבטים ואולי גם לנו כדאי לאמצן:
המזון שלהם הוא טבעי, אורגני, לא מעובד ואינו מכיל סוכר (לעתים רחוקות הוא מכיל קצת דבש).
המזון גדל בסביבת התושבים, דהיינו המזון מקומי ותקופתי.
מוצרי החלב לא מפוסטרים אבל מותססים.
חלק גדול מהמזון הוא חי ולא מעובד.
הם אכלו גם בשר, אבל כמובן של חיות טבעיות ולא של חיות שעברו סלקציה גנטית אגרסיבית.
ד"ר מרקולה מוסיף שגם כמויות האומגה 3 היו בתזונה המקורית בערך פי 10 יותר גבוהות והאומגה 6 יותר נמוכות כך שהיחס בינהם היה נכון. ואני מזכירה את הרשימה על התזונה הגלובלית שלנו לעומת תזונת 100 מייל המוצעת.

אולי בגלל זה כדאי לאכול כמו קופים?
זוכרים את האבוריג'ינים… או את המחקר על התזונה מתקופת האבן שהביאה במהירות להבראת סוכרתיים…

נראה שכדאי ללכת אחורה וגם משתלם לחלום בהקיץ

12 במאי 2009

בפעם הבאה כתעמדו בפני בעיה שקשה לכם לפתור אולי כדאי שתצעדו לאחור… או אולי לבהות קצת?
חוץ מהקשר הידוע בין פעילות גופנית וכושר החשיבה, הראו עכשו חוקרים מהולנד שהליכה אחורה משפרת את הכושר הקוגניטיבי. 38 סטודנטים נתבקשו לעשות מבחן פשוט של לזהות צבע של מילה של שם צבע זהה או שם צבע אחר (למשל, המילה "אדום" כתובה בצבע אדום או בצבע כחול). כשצבע המילה לא היה תואם את פירוש המילה, היו הצלחות הסטודנטים יותר גבוהות כשהם צעדו אחורה לעומת קדימה. נראה שההליכה אחורה מגייסת הרבה כוחות חשיבה נוספים. רוצים להתאמן על הליכון בהליכה אחורה?
Psychological Science, 2009, 20(5), 649-650
מעניין אם גם אימוני כדורגלנים המיומנים לרוץ אחורה, פותחו לשיפור חשיבת השחקנים במשחק? 
 
זוכרים שכל רגל יכולה ללכת לכיוון אחר? איך זה יהיה קשור עם החשיבה? וגם מעניין  אם הגלולה ההתעמלותית שמפתחים תפעיל אף היא את החשיבה כמו ההתעמלות? נותרו הרבה שאלות…
בכל מקרה היום זה כבר די ברור שלא על הראש לבדו יחשוב האדם…
 
ומה עם לחלום בהקיץ? עד כשליש מזמן העירות שלנו אנחנו יכולים לבלות ב"נדידת מחשבות" או חוסר תשומת לב ממוקדת…מה שחשבנו שהוא מגרעת של השגת יעדים מיידית או אפילו מעין עצלנות, יכולה להיות דרך חכמה של המח להתמודד עם בעיות מורכבות. פרופ' קלינה כריסטוף הראתה שבשעה שאנו חולמים בהקיץ המח שלנו פעיל הרבה יותר מאשר כשאנחנו מרוכזים במילוי מטרה. במעקב אחרי פעילות המח עם fMRI כשהנבדקים נתבקשו לבצע משימה פשוטה (ללחוץ על כפתור כשעולה מספר), נמצא כי חוסר תשומת הלב למשימה היה קשור עם פעילות מוגברת באיזורי חשיבה מורכבים של המח.
PNAS, published online May 11, 2009
 
ואם מעלים נושאי חשיבה ואין לנו חשק לקחת ריטלין, אי אפשר שלא להעיף מבט במאמר הניו-יורק טיימס  (שכבר תורגם לעברית) על ספרה החדש של ויניפרד גאלאגר RAPT המטפל בנקודה של איך במצב של אינסוף מידע ניתן להשפיע ולבחור לאן להפנות את תשומת הלב.

חישובי אספקת האוכל וכמה השמינו האמריקאים?

9 במאי 2009

ממה נובעת ההשמנה בארה"ב? יותר אכילה? פחות תנועה? חוסר מנוחה?
בכנס ה-17 של ה- European Congress on Obesity שנערך באמסטרדם, הציגו חוקרים בראשותו של פרופ' סווינברן מאוסטרליה, גישה חדשה להתייחסות לנושא ההשמנה בארה"ב מאז שנות ה- 70. הם שילבו יחסים מטבוליים עם אפידמיולוגיה, חקלאות ותרמודינמיקה ולטענתם אפשר לייחס את רב ההשמנה לאכילת יתר ולא לחוסר התנועה.
בשלב ראשון, מדדו החוקרים את הקצב המטבולי של קרוב לאלף ילדים ו- 1399 מבוגרים ועל סמך נתונים אלה, חישבו כמה צריך מבוגר לאכול כדי לשמור על משקלו וכמה צריך ילד לאכול לצמיחה נורמלית.
בשלב שני הם חישבו כמה בפועל אכלו האמריקאים בשנות ה-70 ובתחילת שנות ה- 2000. את זה הם עשו על ידי הנתונים הלאומיים של אספקת המזון (כמה ייצרו וייבאו פחות כמה שייצאו, יועדו לחיות או נזרקו).
בהסתמך רק על נתוני מזון אלה, חישבו החוקרים כמה היו האמריקאים צריכים לעלות במשקל במהלך ה- 30 שנים, והישוו אותם לנתונים הלאומיים NHANES של משקל האמריקאים בשנים האלה. התוצאות היו דומות, דהיינו השינוי בצריכת המזון מסביר לבדו את העלייה בהשמנה.
אצל הילדים, התוצאות היה ממש זהות, דהיינו השמנת הילדים מוסברת על ידי אכילת יתר.
אני לא יכולה להימנע מהערה שגם אם התנועה לא משפיעה מטבולית באופן ניכר על החישובים היא יכולה להשפיע באופן עקיף על צריכת המזון…
אצל המבוגרים היה החישוב מוערך לעלייה של 10.8 ק"ג אבל בפועל היתה העלייה במשקל רק של 8.6 ק"ג. כאן הסיקו החוקרים שאולי היתה עלייה בפעילות הגופנית…הנחה בעייתית ואני הייתי אומרת אולי יש בעייה בדיוק החישוב???
לאור החישובים האלה מציעים החוקרים להפחית 350 קלוריות ליום בתזונת הילדים ו- 500 קלוריות בתזונת המבוגרים כדי להיות כמו בשנות ה- 70. או לחילופין להגדיל פעילות גופנית בכשעתיים ליום!!!
ואני לא יכולה שלא להזכיר שלאכילה 2 סיבות וגם לציין שהחישוב המעניין הוא לא כמה קלוריות אכלנו אלא איזה קלוריות אכלנו, זוכרים למשל את השפעת החלב?
כדאי לקחת בחשבון את כלל הגורמים האורגים את ניהול השומנים שלנו, כמו למשל טיב השינה או אפילו אמנות, ספירת הקלוריות היא בסופו של דבר הנגזרת שלהם…

החלטת לאכול בריא ונכון, מה תעשה כשתהיה רעב תחפש לאכול גזר או חטיף?

4 במאי 2009

מידת השליטה שלנו בתכנית התזונה הטובה לנו יכולה להיות תלויה באיזור קטן במח הקידמי.
מזמן ראינו שמידת השליטה היא מרכיב חשוב בהוצאה לפועל של החלטות, אבל לא היה מספיק מידע על איזורי המח המעורבים בתהליך.
איזורים שונים במח הקידמי מעורבים בהחלטות מורכבות אבל לא היה ברור למשל איך משקלל המח את הנתונים להחליט בין היתרון הזמני של פרץ סוכר משוקולד לבין היתרון הבריאותי ארוך הטווח של אכילת סלט. הערה אישית – אני הוצאתי מהתזונה שלי סוכר לבן בכלל וכך ההחלטות הרבה יותר פשוטות ונכונות, נראה שסוכר "מבלבל" את השיקולים. אכן הראו שעם הזמן רגישות הלשון לטעם המתוק נעשית קהה ולכן צריכת המתוק הולכת וגדלה עם הזמן. 
חוקרים מקליפורניה בחנו את פעילות המח אצל 37 משתתפים שעשו דיאטה, הצליחו לרזות וגם לשמור על משקלם הנמוך. המשתתפים לא אכלו 3 שעות ואז כשהם מחוברים למכונת fMRI למדידת הפעילות המוחית, נתנו להם לראות 50 תמונות של מזונות שונים. המשתתפים התבקשו לרשום בדירוג בין 1-5 מה לדעתם האישית היא מידת הבריאות ומה מידת הטעם הטוב והמפתה של כל אחד מהמזונות בכרטיסים.
לכל משתתף נבחר מזון אחד שהוא היה ניטרלי עבורו בניקוד, וביחס אליו התבקש המשתתף לבחור אותו או כל אחד מ-49 המזונות האחרים וזאת כשמכונת ה- fMRI בוחנת את הפעילות המוחית שלהם. למרות שכולם הגדירו את עצמם כעושי דיאטה, כמחצית מהמשתתפים בחרו את המזון הטעים/מפתה יותר ואילו האחרים בחרו את הבריא יותר. ההבדל בבחירה נמצא להיות קשור עם איזור המח DLPFC dorsolateral prefrontal cortex, ראו תמונה (כתם ירוק). איזור זה הקשור עם למידה וזיכרון הופעל אצל המשתתפים רק כשהם בחרו מזון בריא יותר על פני מפתה יותר. נראה שאיזור זה פעיל כמו האמא הדואגת שלנו שהסבירה לנו לגמור את הירקות לפני שנפנה לשוקולד…
היכולת שלנו להתמיד בדיאטה ונגזרותיה קשורה עם היכולת שלנו להפעיל את האיזור הזה במוחנו,
Science, 2009, 324(5927), 646-648
מעניין איך מדיטציה תשפיע על פעילות האיזור? שלא לדבר על השפעת ההתעמלות שמפחיתה את הרצון לאכול…

ועוד מחקר השייך להתמכרויות (עשוי להיות מושפע מאיזור ה- DLPFC במח) מראה שראייה של רמז ממכר מובילה לפעולה מהירה להשגתו, וזאת בלי קשר למשך זמן מוארך של צפייה ברמזים אחרים. דהיינו כדי להתמודד עם התמכרות כדאי להשקיע בבלימת הפעולה המלווה את הראייה… דרך אגב, הליכה מהירה יכולה להקל על התמכרות לשוקולד.

זה אכן לא מפליא שמבחני שליטה עצמית שנעשו עם ילדים בגיל 3 ו-5 הראו בגיל 12 קשר עם השמנה אצל הילדים שבחרו לא לדחות סיפוקים.
Arch Pediatr Adolesc Med. 2009;163(4):297-302

פלסטר למעקב קלורי

1 במאי 2009

מחד אני נהנת לראות את שפע ההמצאות של תקופתנו ומאידך אני לא יכולה שלא להביע את דעתי הספקנית על הפלסטר החדש (ראו תמונה) המתוכנן ל"חולי" הדיאטה…
את הפלסטר העוקב ומדווח אחרי כמה קלוריות אכלנו/הוצאנו מתכננת חברת פילומטרון והיא עדיין לא מוכנה לפרסם על איזה עיקרון בדיוק פועל המערך. מה שכן, הפלסטר מכיל הרבה חיישנים המגיבים לטמפרטורה, קצב הלב, קצב הנשימה, מוליכות העור ומידת נוזלי הגוף.
הפלסטר משדר אלחוטית את סיכום הנתונים היומי, לטלפון הסלולרי וגם מוסיף לנתוני היום הערכת מצב, כמו  "היום אכלת יותר מדי קלוריות אז מחר כדאי שתוסיף רבע שעה הליכה נמרצת"…
האמת שעוד אין מידע על השקלול האנרגטי וכך אני לא יכולה להגיד אם הוא נכון בכלל, אבל אין ספק שזה יתפוס את המכורים לדיאטות ובטח יהיה להיט. קרוב לוודאי ישווקו את זה תחת רגשות האשם המקובלות – אם לא תקנה לך חיישן כזה אתה לא רציני ולא באמת רוצה/יכול/מוכן לרזות…

לאלה מכם שלא מכירים את השפעת הפסקת החלב על חיי אתם מוזמנים להציץ בגרף ההרזיה שלי ולראות קצב הרזייה מזורז ביותר (יותר מפי 3) המלווה את הפסקת צריכת החלב, וזאת למרות שצריכת הקלוריות היומית שלי עלתה מאז שכן הוספתי הרבה שקדים במקום הקוטג' והיוגורטים. כדאי גם לזכור שהערך הקלורי הוא לא מדד מספיק מדויק וחשוב יותר מה מקורו, אותו ערך קלורי יכול להוביל להשמנה או לא להשמנה ראו למשל את ההבדל בין פרוקטוז ובין גלוקוז. אין לי מושג איך הפלסטר המוצע יעבד כאלה נתונים, בייחוד שהדיוק הנוכחי שלו הוא די רופף (~ 500 קלוריות ליום).
אז בינתיים הכי פשוט זה לעשות התעמלות, להקדיש לעצמנו זמן ומקום ולאכול המון ירקות ולא נראה לי שכל כך חשוב לחתור למעקבים קלוריים כרוניים.

למה האשכולית מאיימת על הרפואה הקונבנציונלית?

24 באפריל 2009

זה יהיה קצת כללי מדי ובטח גם לא תמיד נכון, אבל נדמה לי שהרופאים לא אוהבים להתעסק עם תזונה, כאילו זה תחום ששייך לעקרות בית ואולי לדיאטניות. ויתרה מזאת, כשיש חשד, ההמלצה תהיה בדרך כלל להימנע מהמזון ולא דווקא לחקור את יחסי הגומלין עימו.
למשל, ההמלצה המקובלת לחולי דיברטיקולוזיס היא להימנע מאכילת אגוזים, פופוקורן או גרעינים, אולם במעקב אחרי בריאותם של כחמישים אלף איש במשך 18 שנה, לא רק שלא נמצא קשר בין מזונות אלא ובין תלונות דיברטיקולוזיות, אלא אף אולי ההפך (20% ירידה בסיכוי לדיברטיקולוזיס אצל אוכלי האגוזים לפחות פעמיים בשבוע).
JAMA, 2008, 300(8), 907-914
מזה זמן הראו כי האשכולית עשויה להשפיע על פעילותן של הרבה תרופות (Grapefruit Juice Effect) וכך להפוך אותן לטוקסיות ולכן למיגוון תרופות מלווה ההוראה, לא לאכול אשכוליות…
למה למשל לא ההפך, דווקא כן להמליץ על אכילת אשכוליות ולהפחית את מינון התרופה? או לפחות לתאם בינהן?
אני מציעה את זה שכן לאשכולית פעילות אנטי-חימצונית גבוהה, היא מפחיתה רמות כולסטרול (מחקר ישראלי) ויש לה עוד יתרונות בריאות ולכן כדאי להשקיע מאמץ בלברר איך ניתן להנות מיתרונותיה ולא רק לחסום את השימוש בה.

ודרך אגב, פטריות אכילה מבטלות את האפקט הזה של סיכון התרופות על ידי אשכוליות.
עכשו הראו גם את ההפך, בכנס The 236th National Meeting of the American Chemical Society הראו שמיץ אשכוליות אבל גם מיץ תפוזים וגם מיץ תפוחים דווקא מעכבים ספיגת תרופות ומפחיתים את פעילותן. שימו לב שזה עוד מיצים ואני מניחה שלהרבה מזונות יהיו השפעות על הרבה תרופות.
בדאגה שהאשכולית מזיקה לבריאות הנשים בחנו את השפעתה על הסיכוי לסרטן השד. במעקב קרוב ל- 10 שנים אחרי יותר ממאה אלף נשים לא נמצאה קורלציה בין צריכת האשכוליות ובין סרטן השד.
Cancer Causes Control. 2009 Feb 18. Epub ahead of print

במחקר שנעשה בקליפורניה מצאו שאצל שמנים, האשכולית מסייעת גם להרזייה וגם בעמידות לאינסולין. בשלושה חודשים, רזו אוכלי האשכולית הטריה כמעט שני ק"ג בעוד שמשתתפי קבוצת הביקורת רזו רק בשלוש מאות גרם.
J. Med. Food, 2006, 9(1), 49-54
חוקרים מאונטריו מצאו כי פלבנואיד שבאשכולית- נרינגנין Naringenin מונע השמנה וסוכרת, וזאת מבלי להפחית את רמות האכילה.
Diabetes. 2009 Jul 10. Epub ahead of print

אשכוליות ותפוזים קשורים גם עם מניעת אוסתאופרוזיס.

הכי הדהים אותי הוא עיתון הלנצט, המוביל הרפואי של תקופתנו, שמזהיר בכותרת המאמר!!! מאשכוליות, במאמר על האשה שכמעט איבדה את רגלה כאילו בגלל שאכלה בבוקר אשכולית ב- 3 ימי דיאטה. בפועל, הם מצאו לאשה קריש דם גדול ברגל, ואז התברר שיש לה היצרות של כלי דם ברגל שהרבה פעמים מובילה להיווצרות קרישים, בייחוד במצב ללא תנועה שזה היה אצלה המצב, אחרי ישיבה בנסיעה מרובת שעות. בנוסף, המליצו לאשה להפסיק להשתמש בתרופות למניעת הריון שיכולות להוביל לקרישה וגם נמצא כי היא שייכת לקבוצה גנטית של חולים בפקטור V שאצלם יש סיכוי מוגבר להיווצרות קרישים. אולי גם לאשכולית היה חלק קטן באירוע אבל בטח לא שווה את הכותרת שהובילה לאינספור מאמרים ברשת נגד אכילת אשכוליות.
Lancet. 2009 Apr 4;373(9670):1222
יש לכם אולי הסבר למה האשכולית כל כך מאיימת?
וכמו שקורה הרבה פעמים כשאני מעלה נושא לדיון, מופיעה ידיעה מאד רלבנטית ברשת…כפי שהצעתי…והפעם על השימוש באשכולית להגברת פעילותה של תרופה נגד סרטן (rapamycin) וכך לאפשר את הורדת כמות התרופה הדרושה לריפוי.